בשקיות נפרדות מכניסים את האוכל, 2 ארוחות, קצת ירקות, אבל מבלי שהיא תשים לב, ושקית אחת מלאה חטיפים וקצת ממתקים. 3 ליטרים של מים, ב-3 בקבוקים, 2 מתוכם הוקפאו מהלילה, התיק כבר כבד למדי, ועוד צריך להוסיף מגבת, מצלמה, סידור ועוד כמה דברים קטנים חשובים.
אל התיק נכנס הציוד, ונכנסות דמעות של תפילה. העדכונים והחדשות הרצופים, גרמו לנו לדעת ולהבין את הסיכונים הצפויים כמעט בכל יציאה מהבית, וטיול זה הרבה יותר מכך. בתוך כל ההכנה, מנסים לחשוב טוב שיהיה טוב ולשדר לילדה נינוחות ולא לחץ.
היא גם ככה קצת דואגת בעצמה, גם הדור הצעיר מעודכן ויודע. היא חוששת מעקיצות דבורים, לא מאוד אוהבת נחלים ומסלולים רטובים, אבל בכל זאת מתכוננת ליציאה בלב שמח, וגם אני משתדלת לחייך.
התיק כבר על הגב, כבד מאוד. הלב גם כבד, הילדה יוצאת לטיול, כבר לא קטנה, יש לה רצונות, בקשות ודרישות. הלב דואג, מתפלל, שמח בשמחתה, שמחת הטיול השנתי, אבל גם מחכה כבר לרגע שהיא כאן בחזרה פותחת את הדלת, שזופה במקצת, סמוקת לחיים, עייפה אך מרוצה ומאושרת.
גם לאמא יש זכרונות רחוקים מהרגעים היפים בטיולים השנתיים, והיא רוצה להזכיר לבת מה חשוב באמת בטיול, חוץ ממלאי הממתקים וצילום תמונות נוף ארצנו. וכך ברגע של הסחת דעת, הספקתי להכניס לתיק גם פתק קטנטן שנכתב במהירות, מכל הלב שכבר מתגעגע.
בתי יקירתי,
לתוך התרמיל הכנסנו
אוכל, שתיה, מגבת ובגדים
לתוך התרמיל הכנסנו
חטיפים וכל מיני מגדים
אל תשכחי להכניס גם
חוויות ורגעים מתוקים
אל תשכחי לאסוף אליו
זכרונות, תמונות והמון צחוקים
תהני מלאן
מחכה לך כאן,
אמא
]]>
