הנעליים שלך מסתובבות בבית, לא משנה אם הזוג תואם, המטפחות, ה'סנודים'. כן, אפילו הפאה שלך מתעופפת בין חדרי הבית. ככה זה בנות הן רוצות להיות גדולות . בכל ילדה קטנה קיימת אישה מתפתחת. הרצון הזה שלהיות גדולה כמו אמא הוא רצון מולד וטבעי. עלינו בתור אמהות לנתב את הרצון הזה לבניית האישיות שלהן, ההתעסקות של הבנות סביב הסממנים החיצוניים של האמא מהווה עבורן מודל לחיקוי.
היא מרגישה שהיא גדולה בנעלי העקב שלך
השלכה הזו שהקטנות ההלו עושות, היא אינה השלכה מודעת באופן מלא, הן לוקחות פרטים חזותיים שהרכיבו עבורן את המודל הטבוע בהן מעצם היותן לנשים קטנות, ומיישמות אותו.
דיני המתוקה התיישבה על השטיחון הורוד שפרוס בחדרה היא נעולה בנעלי העקב השבתיות של אמא, חבושה בפאה (אמא ישנה עדיין לכן הפאה על ראשה של דיני באופן לא טבעי) היא ניגשה לפני כן לעמדת האיפור מרחה את שפתיה באודם , לא לפי הקוים המקוריים, אבל מרוח בעיקר.
בעודה 'אישה קטנה' התיישבה על השטיחון בחדרה כאשר למולה ניצבת, מאובנת הבובה שלה, דיני החלה לנאום את הנאום היומי הקבוע שלה: 'את יודעת שאסור, ושאת חייבת לאלכול ירקות, אם תאכלי את כל הירקות תקבלי ממני מלאן סוכריות, טוב חמודה, את חייבת כבר לגדול, את לא רוצה להשאר קטנה"
הדיבור בין דיני לבובתה, הבהיר את התנהגותה כבוגרת ואת הרצון להיות גדולה. אנחנו תמיד ובלי משים משחילות את המשפטים: את גדולה, תהיי גדולה, את רוצה להיות גדולה. משפטים אלו נובעים מהרצון שלנו כאמהות להעניק להן את תהליך ההתבגרות ולהוביל אותן למקום בו אנו נמצאות. גם אם איננו עושות זאת במודע, או בגלל שזה מה שאנחנו שמענו בתור ילדות. צריך לזכור כי לפעמים יש למתן, לתת להן להיות קטנות ולהנות מהגיל היפה והקטן עדיין, טרם תתבגרנה.
כמה פעמים אנו רואות ילדות בנות 9 מובילות את אחיהן, או מתחזקות בית שלם בזמנים שבהם האמא אינה מתפקדת, עובדת או מכל סיבה שהיא. אין בעיה בכך ואפילו צריך להקנות להן אחריות והרגלים שיכינו אותן 'להיות גדולות ואחראיות'
אך לא לשכוח, הן ילדות זו תקופה קצרה תנו להן להנות ממנה .
תנו להן לגדול בשקט..
]]>
