"דניאל הוא ילד בן 3 שנים" - מספרים ההורים, "והוא ילד ממש טוב, לא עושה רעה מיוחדת, אבל בן ה-5 תמיד טוען שהוא לוקח לו, אוכל לו, שותה לו, מרגיז אותו. בכל פעם שאין לגדול על מה להסתמך בדבריו, הוא קורא: "כן, הוא באמת לא התחיל אתי, אבל החבר שלו, דני הזה, שבא אלינו הביתה בכל יום, לוקח את המשחקים שלי בלי רשות, לכן אני מרביץ לו" או: "נכון, הוא לא נגע לי בטושים הצבעוניים, אבל החברים שלו מעצבנים אותי".
וכל זה נותן לגדול לגיטימציה להתנהגותו אל מול אחיו הקטן.
בכל מדינה זה נראה כך: שמאל מכה בימין וימין מכה בשמאל, אלו צועקים ואלו גוערים, אלו מפגינים ואלו מתכתשים, אבל אצלנו בפוליטיקה העכשווית, זה יותר מכך, קרוב מאוד לאותו ילד בן 5 שקרא: "החבר שלו לקח לי!".
כשהשמאל מרגיש רגשי נחיתות מול הימין - הוא מנסה למצוא במה ראש הממשלה חטא, על פי רוב הוא מוצא משהו שאפשר להתכבד בו. במקרה שלא מוצא, הוא מחפש את שרה. הוא מתנפל וצועק: "נכון, ביבי לא עשה שום דבר, אמנם, אבל שרה עשתה! שרה מפריעה! שרה משתלטת! שרה! שרה! שרה!"
האם צודק נתניהו באופן בו הוא מנהל את המדינה? רבים כועסים עליו בשל ניהול כושל, לדעתם, אבל מפה ועד לקרוא לסלקו מכיסאו רק בשל מחדלים שנעשו או לא נעשו על ידי רעייתו? - הדרך כה ארוכה.
אני חושבת שטוב יעשה השמאל, אם בתקופה הזו, שעד הבחירות, ימצא לעצמו תירוצים אחרים להעפת ראש הממשלה ממקומו, כי ברצינות, מה עניין שרה להוד מעלתו? ממתי שופטים אנשים על סמך מה שעושים קרובי משפחתם? והאם זה שאשתו אינה בקו הבריאות הנפשית, לדעת אנשים מסוימים, הופך את ראש הממשלה לכזה שאינו מתאים לתפקידו?
עושה רושם שהשמאל מעונין שהימין יצליח, שהלא כל ילד מבין, שכאשר הוא מאשים את אחיו בדבר שעשה חברו של האח, הוא בעצם אומר במילים אחרות: "אין לי במה להיאחז, אימא, אז אני מוצא תירוץ אחרון".
אפשר לבוא לאדם ולהוכיחו על מה שעשה, רק בתנאי שעשה את הדבר בעצמו, מה שעשה אביו, עשתה אמו, עשה בנו או עשתה בתו, זה טוב בשביל הרכילות העסיסית, אבל אין בין זה לבין שלטונו שום דבר.
]]>
