אאא

באחד השיעורים השתתפו כמניין חיילים ורציתי לחדד באוזנם את מעלת יהודים שנרצחים על היותם יהודים. - והקצנתי לחשיבה הבאה - אולי כדאי להתאסלם, ולגור במדינה שקטה כמו שוויץ, במקום להיות כאן בארץ ישראל, עם מלחמות אינתיפאדות הרוגים ופצועים? מעניין -  כולם דחו את ההצעה ואמרו 'אנחנו יהודים ונמות כיהודים'.

הדוגמא הקלאסית, זה המרגל הקדוש 'אלי כהן', רגע לפני שמת מות קדושים, ביקש 'תתפללו לעילוי נשמתי'. בעוד להבדיל הרוצח הנתעב מבגדאד 'סאדם חוסיין' לפני מיתתו ביקש לאכול המבורגר בשרי נוטף שומן עסיסי!  רבים רואים בצוואתו של המרגל 'הקדוש' כערך עליון! כן, – כזה הוא יהודי, יש בו חלק בנפש, שיחדד את יהדותו ברגע של אמת!

*

להבדיל - בהשראת ההמבורגר העסיסי של הקצב מבגדאד, עלתה שאלה בישיבת חברים: איך אפשר לעשות את יום הזיכרון הלאומי לנרצחים 'הקדושים', ועם מוצאי היום, להתחיל יום עצמאות שמח של בשר וזמרה – האם לא מהר אנחנו שוכחים את ה'קדושים'!?

אז הנה זווית שונה- כשהולכים החרדים לדבר ה' ברחובות קריה, ברגע של צפירה לעילוי נשמות הנספים על קדושת שמו יתברך – עומדים דום - ופסוקי תורה בפיהם ! הם אינם מאמינים בצפירה שיכולה להעלות את נשמות הקדושים. אך מאמינים שאם יעמדו דום, זה יקרב יהודים ליהדות! וזו היהדות - לא לראות מה הצפירה עושה. אלא לראות מה אפשר לעשות עם הצפירה למען היהדות.

אין ספק, מי שעומד בצפירת הזיכרון בלי משמעות, הוא זוכר את הקדושים עם כובד ראש שטחי, ולכן במעבר חד יכול לעבור ליום עצמאות שמח, שכולו בשר וזמרה. אך למי שחי חיים, עם משמעות יהודית, ברכת 'שהכל נהיה בדברו' על בשרים שיצאו מהאש. זה המשך לזיכרון הקדושים שמסרו את נפשם בגלל היותם יהודים. ובוודאי - אם יש דברי תורה והודאה לה' על הניסים שעושה ה' עמנו בכל יום הרי זה משובח.

*

אז אם נפנה לחלק הקיים בנו, שברגע האמת מוסר נפש למען היהדות, ונשאל: מה הזיכרון היהודי הנכון ביותר לעשות בעבור מי שמת בגלל היותו יהודי?  אולי החיילים שהצהירו חד משמעית 'אנחנו יהודים ונמות כיהודים' וצוואתו של המרגל הקדוש 'התפללו לעילוי נשמתי'  - זוהי צוואת קדושים - להמשיך את היהדות? נקודה למחשבה.