בעבר הרחוק אנו מצאים שבמקומות מסוימים נהגו להשתמש בכוס קידוש בעלת מכסה. אף שכוסות כאלה אינן נפוצות, ומקורם מאשכנז וממזרח אירופה החל מהמאה הט"ז,
ברם, מה תכלית המכסה, ולמה הופיעו דווקא בזמן ובמקום מסוימים?
במגן אברהם (או"ח סי' רעא סוס"ק כה), על פי העולת שבת ושיירי כנסת הגדולה, כתב: "טוב לקדש על כוס גדול שישייר מאותו כוס לקידוש היום ולהבדלה."
וזהו על פי הגמרא בפסחים קיג ע"א (ומובא בטור או"ח סי' רצו), ששלושה הם מהנוחלים עולם הבא: הדר בארץ ישראל, המגדל בניו לת"ת, והמבדיל על היין במוצ"ש – והוא דשייר מקידושא לאבדלתא.
ובפרישה לטור שם (ס"ק טו) כתב לבאר: שהכוונה שישייר מעט מיין הקידוש, ומוסיף עליו בשעת ההבדלה ומבדיל עליו – כי זהו עיקר המצווה: שהיין שעליו קידש את השבת, עליו יבדיל בצאתו. שכן גם ההבדלה מקדושת שבת היא (כמ"ש לעיל ס"ק יד), ומשום כך עדיף יותר להבדיל מיין שיירי הקידוש מאשר מיין אחר.
אמנם אם ננהג כן, הרי שיש סכנת ה"גילוי". שהרי נפסק בשו"ע יו"ד סי' קטז: "משקים שנתגלו אסרום חכמים, דחיישינן שמא שתה נחש מהם והטיל בהם ארס. ועכשיו שאין נחשים מצויים בינינו – מותר."
אך השל"ה (דף עט ע"ב) פסק: "שומר נפשו ירחק מזה." וגם הפרי חדש הסתפק בכך, וכתב שבירושלים ואגפיה – אף שאין נחשים מצויים הרבה, מצויים מעט, ולכן ראוי לירא נפשו להיזהר.
ובאשר לקידוש, הרי"ץ אבן גיאת (ריש הלכות קידוש) בשם ר' שמואל הלוי, כתב שאין מקדשים על יין מגולה, מפסוק "הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך" (מלאכי א ח), וכן הובא בטור או"ח רעב ונפסק בשו"ע שם סעיף א: "אין מקדשין על יין שריחו רע… ולא על יין מגולה, אפילו בזמן הזה דלא קפדי אגילוי."
נמצא, שמתקופת המגן אברהם ואילך נהגו להבדיל על שיירי הקידוש, אך נצרכה דרך לשמר את היין מן הגילוי. לשם כך השתמשו בכוסות בעלי מכסה. ואם כן, עדיין נותר לברר: מדוע כוסות כאלה כה נדירות? מדוע כמעט ואין עדות לשימוש קבוע בכוסות מכוסים בכל רחבי אשכנז?
ונראה לומר, שכוסות אלו נוצרו במיוחד לאירועים חגיגיים – כוסות טקסיות (ceremonial cups) שניתנו במתנה על ידי הקהילה לרב או למנהיג. בבית, לרוב, קידשו לבני המשפחה, ולא נותר יין בכוס שישמש להבדלה. אך בבית הכנסת, שם קידשו ברוב עם, לא שתו מן היין אלא מעט, ולעיתים רק ילדים טעמו ממנו. ולפיכך נותר יין בכוס, ששימש לאחר מכן להבדלה. כדי שלא ייפגם מדין גילוי, נעשה לכוס מכסה – פעמים רבות מקושט ומהודר.
קרדיט | מנהגי ישראל
0 תגובות