רבי פנחס מנחם יוסטמן, מייסד חצר חסידות פילץ ואחד מהאדמו"רים החשובים בפולין, נולד בכ' תמוז תר"ח בגורה קלוואריה, שבפולין. אביו היה בנימין אליעזר יוסטמן, ואמו, מרת צינא פעסא אלתר, הייתה בתו של אבי שושלת חסידות גור, רבי יצחק מאיר אלתר, ה"חידושי הרי"ם".
כשהיה צעיר לימים התייתם מאמו, וסבו ה"חידושי הרי"ם" לקח אותו תחת חסותו. הוא נסע עם סבו לאדמו"ר מקאצק, ונישא לנכדת ה"חידושי הרי"ם", מרת הענדיל לאה אלתר, שהייתה אחותו של ה"שפת אמת" מגור.
לאחר פטירת סבו, הוא היה לחסידו של רבי חנוך הניך הכהן לוין מאלכסנדר, ומאוחר יותר לחסידו של גיסו, ה"שפת אמת" מגור. רבי פנחס מנחם יוסטמן נודע כמתמיד גדול בלימודו, ונהג ללמוד בשקידה רבה ביותר רוב שעות היממה. פרנסתו באה לו ממסחר בספרים ומהוצאה לאור. בשנת תרע"ב עקב חולי קשה, הוא הוסיף לשמו את השם "אלעזר" כסגולה, ומאז נקרא פנחס מנחם אלעזר.
השפתי צדיק זצ"ל - עובדות והנהגות
לאחר פטירת ה"שפת אמת" בה' בשבט תרס"ה, סירב רבי פנחס מנחם למלאות את מקומו כיוון שכתב בצוואתו שלא היה לו סימן משמים לקבל עליו תפקיד זה. הוא עזב את גור ועבר לפילץ, שם התמנה לרב העיר.
למרות זאת, חלק ממקורביו וחסידי ה"שפת אמת" נמשכו אחריו, ורבי פנחס מנחם קיבלם בדיעבד, וכך יסד את החצר החסידית בפילץ. כוחו של הרבי בהמשכת רפואות וישועות היה ידוע, והמונים נהרו אליו להתברך מפי קדשו. הרה"ק ה"אמרי אמת" מגור אף העיד בפני נכד רבינו: "בשמים מקיימים את כל אשר זקנך מבקש". תפילותיו היו בתמימות נפלאה, "כבן המתחטא לפני אביו", והיו חדורות ביראת שמים טהורה, ועשו רושם במרום.
סיפור מופלא הממחיש את כוח ברכתו של הרבי הוא סיפורו של החסיד הנגיד הנודע רי"מ פיק. ביום חופתו, נסע רי"מ לעיר בה נועדו להתקיים חתונתו, אך טעה בדרך ועלה לרכבת שהובילה לכיוון ההפוך.
כאשר סיים את הנסיעה המוטעית, נותר רי"מ שהיה בן למשפחה ענייה ידיים ריקות, מרוחק ממקום חתונתו וללא כסף. ברוב צערו על המצב אליו נקלע, הוא פרץ בבכי. לפתע הבחין בדמותו המאירה של הרבי, אשר שלח את משמשו לשאול לפשר בכיו.
כאשר שמע רבינו את סיפורו המצער, הוא העניק לרי"מ את דמי הנסיעה ובירכו מעומק לבו הטהור: "מכיון שביום חופתך בכית על חסרון כסף, שוב לא תדע מחסור כל ימי חייך". ואכן, ברכה זו התקיימה במלואה: ריי"מ פיק הפך לימים לנגיד ידוע ומעולם לא סבל ממחסור.
הרבי מפילץ נפטר ביום שבת, בשעת סעודה שלישית, בתאריך י' בכסלו תרפ"א (1920). הוא נפטר בצ'נסטוחובה, אליה עבר לאחר מלחמת העולם הראשונה, אחרי שגר בפילץ ובווירשוב.
הלווייתו נערכה באיחור של יומיים, ביום שני, עקב מחלוקת קשה שפרצה בנוגע למקום קבורתו. תושבי צ'נסטוחובה דרשו לקברו בעירם, שם טמון בנו רבי יצחק מאיר יוסטמאן זצ"ל.
לעומת זאת, קרוביו רצו להובילו לפילץ, כפי שציווה בצוואתו. הוקם בית דין מיוחד של עשרה רבנים שהכריע לבסוף שיקבר בצ'נסטוחובה. ועל פי צוואתו, לא הוקם אוהל על קברו. ספר דרשותיו, "שפתי צדיק" על התורה, מלא וגדוש בדברי תורה המאירים עיניים ומשחים לב המעיין.
0 תגובות