אאא

מספרים על הגר צדק הגרף פוטוצקי הי"ד שהאירוע שגרם לו לחשוב על חיו ולהתגייר זה שירה ששמע מאחד הבתים וכאשר בירר את סיבת השמחה הסבירו של שיש פה אירוסין וכשהביט בצורת השמחים והמשמחים נכנסה בו קנאה על הטוהר שבשמחה על בניית בית יהודי וזה חלחל עמוק וגרם לו להתגייר. (בשם המשגיח הגר"ד יפה זצוק"ל)

אלמנטים רבים ביהדות נתפסים אצלנו כחלק שגרתי מהחיים, בו בזמן שרבים מהם הם בעלי עוצמה ומעוף רוחני, לעיתים  דווקא אורח חיצוני הוא שיגרום לנו להתעורר ולהבין את עומק משמעות היותנו עם סגולה.

שירים רבים ומחזות הוד נרקמו סביב קדושת הציצית ומראיה, הציצית היא מהסממנים היותר חזקים ועוצמתיים שיש ליהודי בהתבדלותו משאינו יהודי, מי שמקבל עליו עול מצוות יבחר כמעט בתחילה להתעטף בציצית ועל ידי זה להתעטף ביהדות, הציצית כשלעצמה מצווה היא לכאורה ככל המצוות, אך אין הדברים כך, עומק מהות הציצית היא ההתבדלות ממהות החיצוניות אל עומק הפנימיות, לא בכדי מדגישה לנו התורה בפרשת ציצית את זיכרון יציאת מצרים, מצרים חרטה על דגלה את ההתעסקות עם הגוף והחיצוניות ועניין זה ניכר היטב בעת חניטת המתים בו בזמן שאצל היהודים ההישארות בחיים לאחר המוות יתממש דווקא על ידי לימוד תורתו הרוחנית של הנפטר או צעדת זרעו בדרך הנכונה, כי זוהי ההתבדלות העמוקה מתכני מצרים אל תכני העם היהודי, מיצוי של מצוות ציצית יתממש על ידי "וראיתם וזכרתם" הראייה אמורה להביא לזכירה ואיך פועלת הזכירה?? בדרך ארוכה ממש: תכלת דומה לים, ים לרקיע, רקיע לכסא הכבוד, כן כן, דווקא על ידי ריבוי מחשבה והתעסקות היורדת לפרטים בשלטון המחשבה יצליח היהודי להגיע ידי קיום מצוות ציצית כהלכתה.

לכך בכה הגאון מוילנה זיע"א עת הסתלקותו על ההעדרות קיום מצווה חשובה זו, הציצית היא מהות ההבדל בין האדם השטחי לאדם המעמיק, ובמילים אחרות בין מצרים לישראל.

השגרה שבחיינו גורמת לנו לשכוח את האידיאל העוסק בחקירה מעמיקה בכל רובדי חיינו אנו הופכים לאנשים מלומדי שגרה, ופה נשאלת השאלה אם אנו רדודים איזה תוכן מוצק יעבור על ידינו לדור הבא, מה הם רואים? מה הם חשים? כאשר אבא מברך ליד בנו ללא חשיבה על תוכן הברכה, כאשר קידוש הופך למועקה ומחסום לפתיחת הסעודה במקום מעמד רב עוצמה המכיל את תוכן השבת מה נצפה מנערנו שהקידוש אינו משוש חייהם??

בימים אלו חל יום פטירתו של אחד מענקי הדור שזכינו להיות בצלו ה"ה הראשל"צ הגר"מ אליהו זיע"א על אף היותו מקובל אלוקי המחולל ניסים ונפלאות (שכותב השורות יכול להעיד על חלק מהם ככלי ראשון)  ועל אף היותו נערץ על ידי רבבות מעם ישראל, וכל מעריציו ידעו את גודל ידיעותיו בכל מכמני התורה, וכך שמעתי בשם זקני מרן הגרש"ז אוירבעך זי"עא שאמר "שהרב מרדכי אליהו פסקי הלכותיו ותורתו שמחים ובהירים כנתינתם מסיני", על אף כל גדולתו שיעוריו לרבים היו תמיד ביאור בהירות התורה באופן כזה הגורם לשומע לחוש את היכולת להגיע לעוד ועוד רובדים משמעותיים ומעמיקים ללא צורך להתעסק בנסתרות התורה (על אף היותו מקובל אלוקי), בכל דרכיו תמיד חיפש לחבר את החיים לתורה, באמרות שפר ופניני חכמה , בהנגשת כל ההלכות לכל יהודי, בספריו הרבים השווים לכל נפש, בהפצת תורה ורבני קהילות במאות קהילות בארץ ובחו"ל, דמותו של הרב גרם לכל רואהו להרגיש את עומק האורה שבתורה.

באחת הפעמים שאלתי את הרב זצ"ל אם יש לי אפשרות ללמד יהודי הרחוק מקיום תורה, אך זמני קצוב מה לבחור ללמד אותו, ענה לי הרב תלמד אותו מה שיעשה לו מתוק בפה ויגרום לו לרצות עוד.

כאשר אנו גדלים אנו יודעים להתגעגע לעבר... כל בוגר שגדל תחת כנפי היהדות יכול לציין דמויות הוד שליוו את ילדותו, אותם דמויות שדמיינו אותם כצדיקים נסתרים, כאליהו הנביא ועוד, לא תמיד היה חיבור אמיתי בין הדמות להגדרה, אך אלו היה מושגי ילדותינו אולי הדמיוניים, אך דמיון יהדותי מפותח ומעולה בהחלט, הם היו חלק מהנוף שלנו וגרמו לנו לשאוף ולחשוב גם אם לא במודע אז בתת המודע, ולהגיע ליעדי קדושה נשגבים.

הבה נתבונן האם גם לילדינו הגדלים בדור הטכלנוגיה המפותחת והמתקדמת, האם גם להם יש דמויות נערצות ואם כן מי הם ומדוע הם נערצות... נעשיר את עולמם בתוכן יהודי של גדולי ישראל מהדור הקודם נחבר אותם אל התוכן הפנימי והסגולתי של העם היהודי, כדי שיבינו ויחושו שפרשת ציצית הנקראת פעמים בכל יום איננה רק חלק מנוסח התפילה אלא מהותו של האיש היהודי.

 

הכותב הינו ראש בית המדרש החרדי ברקאי- חיספין