אאא

בימים האחרונים סיירתי במושבה הצפונית ראש פינה השוכנת למרגלות עיר הקודש צפת. יופיה של המושבה שזור בניחוח ההיסטורי שלה, סיפור של חלוצים רומנים שומרי תורה ומצוות שמסרו נפש לקיים את מצוות יישוב ארץ ישראל במסירות נפש של ממש. סיפורי רווי ניסים גלויים עם נסתרים יוצרים גם יחד תובנה מעמיקה ופשטנית לפסוק "אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה", בתוך כל הביקור המרגש שמעתי וראיתי סיפור שזעזע אותי, ואותו הייתה שמח לחלוק עמכם.

גיא אוני זה שמה הראשוני של המושבה (על שם סמיכותו לכפר הערבי גו'עני) שהוחלף אחר כך לראש פינה.

ימי ראשיתה של המושבה היו ימי דוחק וצער, הן משכניהם הערבים והן מהעוני והמחלות שרדפו אותם, הברון רוטשילד ראה במושבה זו פוטנציאל יהודי והחליט להשקיע בה רבות. לשם כך שלח למקום קבוצת פקידים שישקמו את המושבה ואת תושביה, אך הפקידים הנ"ל חטאו בחטא היוהרה וטירוף העושר ושלטון הכוח העביר אותם על דעתם, הם השפילו ורמסו את כבודם של תושבי המושבה וגרמו להם לדיכוי וייאוש, שכחו הם את עיקר מטרת שליחותם למקום זה.

הם התגוררו בבתי פאר עם נחל הזורם ליד בתיהם, גינות מפוארת עם עצי פרי צמחו ליד טירותיהם, בו בזמן שבמרחק עשרות מטרים בודדים אחיהם היהודים גווים ברעב ובצמא ומתים מעוני ומצער וסיפורים רעים וקשים התבררו בדיעבד על אותם פקידים, על דעתם עברו אך על דתם לא עברו (כך בכל אופן הם חשו).

בבית הכנסת המקומי עתיק הימים בו סיירתי בימים האחרונים, ישנה תופעה מעניינת שהוסבר לי עליה כך, אותם פקידים לא הסתפקו בכבוד החיצוני המדומה אותו הם רכשו על גבם של אחיהם, אלא גם בתוך בית הכנסת במזרח בית הכנסת נבנתה במה עליה ישבו הפקידים, כאשר מולם על ספסלי עץ פשוטים ולא נוחים יושבים תושבי המושבה, וכך גם המתח שהיה בחוץ חדר לתוככי בית הכנסת.

שנאה רבה שנאו התושבים את אותם פקידים, וכאשר נותר משבר אמון בין הפקידים והתושבים הפסיק הברון את תמיכתו ופקידיו עזבו את טירותיהם, תושבי המושבה עקרו בזעם את הבמה בבית הכנסת ובמקומה הציבו מרצפות בצבע חריג שאינו תואם לשאר רצפת בית הכנסת, למען ייזכר וייחקק לנצח שלא כך מתנהג יהודי לאחיו שבצרה, וכך נראית רצפת בית הכנסת עד היום הזה.

סיפור זה  מלבד עצם תוכנו המטלטל, מעורר בנו ההורים והמחנכים מחשבה עמוקה, האם גם אנו לפעמים הופכים לפקידים אל מול נשמותיהם של ילדינו ותלמידנו, האם גם אנו יושבים על איזשהי במה בתוך חייהם, וברגע של שבירה תיהפך הבמה למצבה החקוקה במרצפות גסות בנשמתו העדינה של הנער?!

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

בפרשת השבוע אנו למדים יסוד עמוק ועוצמתי אותו היטיב להגדיר הרש"ר הירש כבר בפתיחת הפרשה- פרשת קרח- (במדבר פרק טז פסוק א) : "קרח לקח לעצמו את הזכות, נטל את השם להוכיח את משה ואת אהרן על מעמדם בעם. והואיל והכתוב נוקט לשון לקיחה, הרי הוא רומז יחד עם זה שהמניע למעשהו של קרח היה אנוכיי; הוא פעל לטובת עצמו והופעתו כמייצג את ענייני הכלל היתה רק למראית עין"

המניע האנוכי הוא אם כל חטאת, אימפריות עולמיות נהפכו לאיי חרבות, ואימפריות רוחניות הפכו לזירות קרב בגלל המניע האנוכי! וחמורה מזו היא לפעול לטובת עצמו בהופעתו כמייצג את ענייני הכלל, כי זה רק למראית עין, המקום שלנו כהורים וכמחנכים חייב להיות נטול אנוכיות, ולפעול רק מתוך רציונל של סיוע לתלמיד והבנת צרכיו ונפשו.

השבוע התקיימה פסגת מנהיגים שהמכנה המשותף לשניהם זה אי יציבות נפשית, אך העולם כולו נשא עיניים צופיות לעבר סינגפור, אותו נשיא שנפגש עם הדיקטטור היה מוכן למלחמה עולמית נגדו אך ימים ספורים קודם לכן, אך יושב בשמים ישחק למו ולב מלכים ושרים ביד ה' ועם נפגשו כידידים עם לחיצות ידיים ופיזור ססמאות של אחווה ושלום, קרקס בתפארתו! אותו זוג מאפיינם העיקרי זה האגואיזם הבלתי נתפס, ובגלל גחמה ופגיעת כבוד חייהם של מיליוני בני אדם עלולים להגיע לקיצם, כי זהו כוח האנוכיות.

לפני שבועיים התקיים כנס ענק ממדים בכמות ואיכות של ציבור שלם של אנשים יראים וחרדים העמלים לפרנסתם, היו אלו רגעי שיא רגעי הוד של קידוש ה', מעבר לעצמתו והמסר החשוב שיצא ממנו, כל משתתפיו הכריזו אנו עבדי ה'! אין מקום לדעותינו האישיות אל מול אחוות התורה וקיום המצוות, גם בהיותנו עמלים לפרנסתנו אין זה אג'נדה המואסת חס ושלום בתורה, נהפוך הוא התורה היא חיינו, ואנו מנהיגים את בתינו על פי התורה! היה זה תשובה ניצחת אל מול פסגת סינגפור אל מול מנהיגי עולם הלוקים באנוכיות ממדרגה ראשונה וחוסר ביטול דעתם בפני האמת, קל להבין וקל לקבל שישנם כאלו המתקשים לקבל מעמדים נשגבים שכאלו, גם קרח היה מבני שבט הלוי ומנושאי ארון ברית ה', ואף על פי כן חטא בחטא היוהרה וראה לנכון לכתוב מאמר מערכת אל מול משה עבד ה'.

 

הכותב הינו ראש בית המדרש החרדי ברקאי- חיספין