אאא

 ר' יעקב איש העיר הגדולה עתירת המפעל והמעשה הוכרע להפצרת בני משפחתו והחליט לנפוש באחת מעיירות הקסם על גבול שוויץ צרפת, החלטה קשה היא הייתה עבורו הרי מאז עמד על דעתו לא ניתקו רגליו מאדמת ארץ הקודש, ומסורת היא במשפחתו שלא לעזוב את ארץ האבות מאז עלייתו של סב אביו מגלותו, אך חזקו עליו בקשת צאצאיו והיות וחייב הוא מנוחה שלמה לאחר שנים רבות בהן סירב לכך החליט להיענות לבקשת משפחתו, בימי חודש אב נחת הוא אי שם בנוף עוצר נשימה המשלב נחלים ונופים דמיוניים ממש! פלאי הבריאה לחש לעצמו ר' יעקב.... בנאות דשא ירביצני ניגן בדבקות, לפתע עצר מהתלהבותו והחל לחשוב בעמקנות על אשר עיניו רואות, הרי הנחלים הללו אינם רק מטרה בפני עצמם אלא הם מעבירים מים לנחל הבא וכך סוד קיום היקום, ר' יעקב בהיותו תלמיד אחד מבעלי המוסר שלימדו להתבונן בעמקנות על כל מראה חשב ועיין ברובדו העמוק של מראה עיניו... כל נחל הוא פעיל לעצמו אך בד בבד מעביר את תוכנו לנחל הבא אחריו...

בלעם הרשע איש התאווה הבהמית, מגיע מרחוק לקלל את ישראל, בדרכו הוא עומד בפני סיטואציה שאמורה להביך אותו ולחזור על עקבותיו, אתונו מוכיחה אותו! היה זה מוסר השכל שאמור ללמד אותו מי שם פה לאדם... ומי שולט על תוכן הדיבור ויכולת הדיבור, אך הוא מתווכח עם אתונו במקום לרדת לעומקם של דברים, הוא מנסה לקלל שוב ושוב וזה הופך לברכות, בטווח של שנים הדברים ששם ה' בפיו שוזרו בתפילה היומיומית ובתפילת הימים הנוראים, אחד מאותם פסוקים זה: "מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל" רבות דרשות נאמרו על פסוק זה, אך היטיב להגדיר זאת הרש"ר הירש במדבר פרק כד פסוק ה

"אות המשפחה של ישראל הם כנחלים, כגנת: הם נחלי מים המביאים ברכה והם עצמם גנות ברוכות. כל בית וכל ענף משפחה מעביר אל הדור הבא את ברכת השלום הגופני, הרוחני והמוסרי, ומבחינה זו הוא משול לנחל; והוא עצמו - בכל הווה - הרי הוא גן אדם שברכה גופנית, רוחנית ומוסרית שורה בו. בייחודם הם נחלים המושכים את מימיהם באפיקים שונים, אך כולם חוזרים ומוליכים את השיגיהם לנהר אחד, ויחד עם זה הרי הם גנות שפרחן ופריין מתברך מנהר משותף. הם בעת ובעונה אחת כאהלים, כארזים, והם כוללים את ריח הבשמים עם חוסן הארזים, את נועם הרוחניות העדינה והאצילה עם האומץ וכח העמידה"

הבסיס האיתן ליציבות נפשית רוחנית טובה זה הכרת הנחל האישי עם חלקו המשפחתי, כל בית וכל משפחה מעביר אל הדור הבא את ברכת השלום הגופני הרוחני והמוסרי, השמירה על הנחל המשפחתי הינו הבסיס והסוד להמשך קיום הדורות, לא פעם אנו מתבקשים לשאלות קשות על ילד שלא מתנהג כראוי, על ילד שחצה קווים מבחינה משפחתית, על תחושה של כישלון בחינוך, על תחושה שהילד פוגע בדברים הקדושים לנו, מוטב לנו להתבונן על המצב בפרספקטיבה רחבה בטווח של שנים, להסתכל על דורות העתיד העתידים לצאת מילד זה, ולהבין שניתוקו מביתו או תחושה שהוא איננו שייך לנחלים המשפחתיים, זוהי גדיעתו של נחל זורם ושוקק בעל פוטנציאל אדיר הנתקל בקשיים זמניים בלבד לו נלמד לפתור את הקשיים העכשוויים בפתרונות יצירתיים אזי דאגנו להמשך שגשוגו ופריחתו של נחלי משפחתנו, אך אם נאבד את הפרופורציות ונאלצו בגלל זוטרות להיפרד מחיק הטבע שלו יבשנו נחל שוקק חיים.

ימי הקיץ והחופשות הם ימים בהם ניתן לשפר את זרימת הנחלים אך מאידך גם לפגוע בהם (ולא רק במשל), אתגרים רבים עומדים בפתחם של משפחות רבות, בני הנוער שלהם מאתגרים אותם וגורמים להם סבל לא קטן, ברגע של חולשה משפט קטן ייצר צלקת בנפשם העדינה של הנוער, לעומת זה שיחה טובה מראש ואיפוק בזמנים רגישים יביא לאושר אין סופי – הבה לא נתווכח עם ילדינו ונגיע לשיח כבלעם עם אתונו אלא נזכור את המוטו שהבין בלעם הרשע כהסברו של הרשר הירש: "מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל".

 

הכותב הינו ראש בית המדרש החרדי ברקאי- חיספין