אאא

מנחם הינו בן תורה העמל לפרנסתו ומנהיג את ביתו על אדני התורה והיראה, הוא משלב בין היותו בן תורה להיותו עמל לפרנסתו ומקפיד על כל סעיף קטן במשנה ברורה, שיעור דף היומי לפני התפילה כשהעיר כולה עד נמה, וחברותא של סדר ערב שם הוא מתענג על הוויות אביי ורבא בעיון ישיבתי כבחור צעיר. הוא נהנה מכל רגע של שטייגן, הוא מחכה לזה כל היום, הוא יוותר על בר מצווה של אחיין ולא יוותר על החברותא בלילה, המתיקות של התורה אין לה תחליף.

פגשתי אותו השבוע בהיותו בחלק העמל של היום, הוא עדין ומנומס, מקפיד על דרך ארץ שקדמה לתורה. נכנסתי למשרדו במרומי בנין משרדים מפואר במרכז הארץ לצורך עניין פרטי וחשתי שלא מדובר בעוד אדם מהשוק.

דיברנו ואז הוא ביקש לשמוע דבר תורה כלשהו, ביקשתי ממנו שהוא יגיד והוא פתח בקושייתו המפורסמת של הפני יהושע בעניין ברכת חתנים וברכת הגפן עם תירוצי השדי חמד והוסיף על זה תרוץ ששמע מהחברותא שלו בשם הגר"ז סורצקין זצ"ל.

האמת שעמדתי נפעם לא פיללתי שהבחורצ'יק הזה כזה למדן ותלמיד חכם, כשסיים את דבריו פניתי אל מנחם או יותר נכון להרב מנחם, ושאלתי אותו – "מי אתה"...  שתיקה ארוכה שבה כבר התחרטתי על השאלה ואז הוא חידד מבטו אלי וסיפר את סיפור חיו, ישבתי מולו כשעיני זולגות דמעות.

הוא סיפר ברוך ובגעגוע על ימיו בישיבה קטנה, על אהבתו האינסופית לתורה, על מתיקות התורה שהיא חלק בלתי נפרד ממנו עד היום, על שעות רבות של לימוד תורה, על סיום סדר מועד בעיון כבר באמצע ישיבה קטנה, על חלום לסיים ש"ס עד החתונה, אבל על חלום בלבד... חלום שנגדע באיבו בגלל "אנשי חינוך" לא נכונים שהוא נפל לידם.

על משגיח בישיבה קטנה שרדף אותו כי הוא למד עד מאוחר בלילה, על אב בית בפנימיה שזרק אותו לבית באמצע הלילה כי נתפס במיטה עם פנס בולע עוד כמה דפי גמרא, על ר"מ בקיאות שלא יכל להכיל שהתלמיד הזה צריך אתגר יותר מגמרא רש"י בהילוך איטי, כפי שהיה רגיל אותו ר"מ, ובעיקר  על אותו רגע שהר"מ שלו צעק עליו מול כל השיעור ש"אתה גאוותן והקב"ה לא גר בכפיפה אחת איתך" - ושם נסתיים לו החלום!! 

הוא ישב מולי ובכה כמו תינוק, ואז הוא אמר את המשפט הבא: "אני בית קברות מהלך וציון לנפש  של אותם אנשי צוות שבמקום לרומם אותי ריסקו אותי"!! יכלתי להיות משהו אחר לגמרי!!".

כאשר התורה עוסקת בדם האדם שנשפך ובדרישת דמו של הרוצח, התורה לא עוסקת בנקמנות חלילה, גם לרוצח יש דרך לכפר, אבל רק אם זה היה בשגגה ורק אם הוא הבין שהוא אכן רוצח!! בשגגה, אבל רוצח! וההכרה הזו היא חשובה והיא המדד לכפרתו.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

רוצח שהופך להיות רוצח  סידרתי בשוגג הוא חסר כפרה, עצם הידיעה של הרוצח שבגינו נשפך דם היא תחילתו של תהליך הכפרה. חז"ל מלמדים אותנו (ואף נפסק כך להלכה), שנפש האדם הפגועה כמוה כנרצח השוכב מתבוסס בדמו על הקרקע, אדם (ק"ו מי שחושב שהוא איש חינוך) ששפך את דם תלמידו ברבים, או גרם לו להתנתק מבאר מים חיים כמוהו כרוצח נפש!!! 

הרש"ר הירש במדבר פרק לה פסוק לג, מבאר היטב, וזל"ש: האדם נועד להיות קרוב לה' בחירותו המוסרית, והוא שיא התכלית של כל ההתפתחויות והכוחות הארציים. בדם אדם חי הנושא את הנפש מתמזג הארצי עם האלוהי ושמים וארץ נשקו. חברת אדם, שדם בניה איננו קדוש לה' ואיננה דורשת דם אדם שנשפך - חברה זו מפירה את התנאי שהוא היסוד למתנת הארץ; היא מאכזבת את הציפיות שהארץ תולה בה כאשר היא נותנת לה את כוחה; היא נעשית "חנפה" כלפי ארצה וחוזרת והופכת את הארץ ל"חנפה" כלפיה:

ולארץ לא - יכפר לדם אשר שפך - בה כי - אם בדם שפכו: "חנופה" זו תעבור מן הארץ רק אם חברת האדם תדרוש את הדם שנשפך; עליה לייצג את האדם שנקפד פתיל חייו והרוצח ישלם על הרצח בחייו, שהרי בעצם הרצח כבר קיפח את זכותו לחיות. שכן שופכי דמים אין להם דמים וכבר ניטלה זכות קיומם. המשך חייו של רוצח במזיד הוא ניאוץ למעלתו היתירה של האדם והוא מפר את החוזה שקיומו הוא תנאי לירושת ארץ, שהרי תנאי התנה הקדוש ברוך הוא עם האדם כאשר מסר לו את תבל ארצו, ותנאי התנה עם ישראל כאשר הנחיל אותם את ארץ אחוזתם. עכ"ל.

על אלה אני בוכיה... עיני ירדה מים כי רחק ממני מנחם... משיב נפשי!

 

הכותב הינו ראש בית המדרש ברקאי- חיספין