פרשת השבוע, פרשת דברים. מפרשה זו ועד סיום ספר דברים, מדבר משה עם בני ישראל על הדרך שעשו במדבר ועל האתגרים הצפויים להם בכניסתם לארץ. הדברים נאמרים בערבות מואב, תחנתם האחרונה במדבר, בשנה הארבעים ליציאת מצרים, מאחד בשבט ועד מותו של משה בז' באדר.
בין דבריו מספר משה רבנו על קושי עורפם של בני ישראל, ששוב ושוב המרו את פיו ומאסו בו, פעם אחר פעם, במשך כל שהותם במדבר.
על כך מובא בשם מרן הגר"ח מבריסק זצ"ל, שאמר: מצינו באגדות חז"ל פעמים רבות, שהוזכרו דברים של דופי שהטילו בני ישראל במשה רבנו. ולכאורה, מה הצורך להנציח דברים שאינם לשבח? ללמדנו, שמשה רבנו היה סבלן גדול, שומע חרפתו ושותק, עובר על פשע. וכך צריך לנהוג כל רב בישראל.
והוסיף הגר"ח קנייבסקי את דברי הירושלמי במסכת פאה (פרק ח', הלכה ו'), שרבי עקיבא לא הסכים לקבל עליו מינוי על הציבור אלא לאחר שהתייעץ עם אשתו וביקש את רשותה, כדי שתדע כי הדבר נעשה מתוך כוונה שיקללו אותו ואף יבזו אותו.
0 תגובות