אאא

דף קיח

1. אכילת קק"ל בשילה. 2. השנים באהל מועד.

א.  במשכן שילה אכילת קדשים קלים ומע"ש בכל הרואה בלא הפסק אפילו מקצתו, וילפינן 1. נאמר פן תעלה בכל מקום אשר תראה, ודייקינן דאכילה בכל הרואה אבל זביחה במקום העלאה. 2. ולו תאנת שילה, שכל הרואה נאנח על שאכלו בכל הרואה. 3. בן פורת עלי עין, על יוסף לא רצה לזון עיניו ממה שלא שלו. 4. רצון שוכני סנה, שזכה בזכות שמירת עיניו שיאכלו בגבול השנואין, ואיכא פלוגתא האם משכן שילה היה בחלקו של יוסף או בנימין.

ב.   זמני השנים של אהל מועד 1. אהל מועד שבמדבר ל"ט שנה, שהקמתו היתה בשנה השניה עד סוף הארבעים שנה שהיו במדבר. 2. בגלגל י"ד שנים, שכבשו בשבע שנים דילפינן מכלב דכאשר נשלחו המרגלים בשנה השניה היה בן ארבעים, וכשעברו את הירדן היה בן ע"ח, ובסוף הכיבוש היה בן פ"ה. ושבע שנים חילקו שמעינן דומיא דכיבוש, או מחשבון היובלות דביהמ"ק חרב בשנת ל"ו ליובל והיה תת"נ שנים לאחר יציאת מצרים, ואם איכא הפרש של י"ד שנים עד להשלמת היובל ש"מ שהיו י"ד שנים שבהם לא נהג היובל. 3. בנוב וגבעון היה נ"ז שנים, דבאו לנוב בזמן שחרב שילה במות עלי ובאו לגבעון במות שמואל, ומלכו: שמואל עשר, שאול שלש, דוד ארבעים, ושלמה ארבע עד שהתחיל לבנות את ביהמ"ק. 4. בשילה היו שס"ט שנים, וידעינן ע"י שהיו מיציאת מצרים עד התחלת בנין הבית ת"פ שנים, פחות קי"א: מ' דמשכן, י"ד דגלגל, נ"ז דנוב וגבעון.

 

שאלות לחזרה ושינון

דף קיח

א.  דין אכילת קק"ל במשכן שילה בכל הרואה, והלימודים (4)

ב.  זמני השנים באהל מועד (4)

 

דף קיט-כ'

1. מע"ש בנוב וגבעון. 2. מנוחה ונחלה. 3. קרבנות במת יחיד.

א.  כאשר היו בנוב וגבעון, לר"ש לא הוצרכו לאכול שם מע"ש ולר"י הוצרכו, והדרשות 1. ילפינן מע"ש בגז"ש שם מארון ובזמנם היה הארון בקדית יערים, ודחי א"כ ה"נ פסח וקדשים. 2. ילפינן מע"ש ממעשר בהמה בהיקש, ולר"ש מעשר בהמה לא קרב בהם ולר"י קרב. 3. אף נוב וגבעון נקראו בירה לענין אכילת מע"ש, ואליבא דר"י.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

ב.   נאמר בפסוק לגבי איסור הבמות כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה, ופליגיי בפירוש הפסוק מתי נאסרו הבמות 1. לר"י מנוחה שילה נחלה זו ירושלים, דבתרוייהו אסירי במות ובנוב וגבעון הותרו הבמות ולאחר ירושלים שוב לא הותרו. 2. לר"ש מנוחה זו ירושלים נחלה זו שילה, וקאמר קרא דלא באתם למנוחה ואף לא לנחלה. 3. לרי"ש תרוייהו שילה, דנחו בה מכיבוש וחלקו שם נחלות, וקסבר דקדושת ירושלים אינה לעת"ל והבמות מותרות בזה"ז, וקשיא דהו"ל למימר אל המנוחה והנחלה. 4. לרשב"י תרוייהו ירושלים דהויא מנוחת ארון, אך בזמן שילה היו במות מותרות וכדאשכחן גבי מנוח, ולאידך היתה הוראת שעה.

ג.    דיני קרבנות במת יחיד 1. קדשי במה קטנה שהקריבם בגדולה, לרמב"ח לל"ק צריך לתת את דם העולה למטה מחוט הסיקרא, לל"ב א"צ ולר"א קלטוה מחיצות לכל דבר. 2. בעי בשחט בבמה קטנה, והכניסה לפנים והוציאה האם קלטוה מחיצות וחייב להכניס או לא, והאיבעיא לרבה דאמר קק"ד ששחטן בדרום ועלו וירדו אין להעלותם שוב אבל הכא המחיצות קולטות, ולרב יוסף דקסבר יעלו דלמא הכא א"צ משום דהוו שתי מקומות, תיקו. 3. אברי עולת במת יחיד שעלו למזבח, ומשלה בהן האור וירדו בעי האם יעלום, תיקו. 4. פליגי אי שרי לשחוט בלילה בבמת יחיד, דגבי שאול אשכחן סתירה האם שחטו ביום או בלילה, ופליגי האם שחטו בלילה חולין או בבמה קטנה. 5. עולת במת יחיד לרב א"צ אינה טעונה הפשט וניתוח ולרבי יוחנן טעונה, דתרוייהו סברי דרק מאהל מועד ואילך בעינן הפשט וניתוח, ופליגי האם מאז צריך רק בבמה גדולה או אף קטנה.

 הדרן עלך פרק י"ד וסליקא לה מסכתא זבחים!

שאלות לחזרה ושינון

 דף קיט-כ'

א.  המח' בדין אכילת מעשר שני בנוב וגבעון, והדרשות (3)

ב.  דרשות הפסוק מהי מנוחה ומהי נחלה (4)

ג.   דיני הקרבנות בבמת יחיד (5)