בדף היומי מסכת עבודה זרה דף ס"ז אנו עוסקים במקור לדין של נותן טעם לפגם, כלומר מאכל אסור שהתערב עם מאכל מותר, כאשר טעמו של האיסור הוא טעם פגום.
לעניין טעימה בספק איסור (עיין ט"ז וש"ך יו"ד סי’ מ"ב) בטעימה בלשונו בפגום, כתב הנודע ביהודה להתיר, והפרי מגדים (סי' ק"ח מ"ז סק"ט) כתב שהמחמיר תבוא עליו ברכה. ונראה שכל זה הוא דווקא באיסור שהוא ודאי איסור, אבל בטעימה בפגום, שהוא רק ספק איסור, יש לומר דשרי לגמרי.
וכתבו הפוסקים שנראה למעשה כי אין צורך בהכשר לשפתון, משום שגם אם יטעם בלשונו מכל מקום פגום הוא, וגם הוי ספק אם יש בו איסור. וכמובן שלא ימרח קודם אכילה או שתייה, שאז יוכל להיכנס ממש לגרונו, ואז לא תהיה זו רק טעימה.
בספר זכרון שאול כתב שכאשר מדביקים בול יש להרטיב את המעטפה ולא את הבול מחשש דברים טמאים. וציינו שם לפרי מגדים (סי' ק"ח מ"ז סק"ט). וכוונתו שאף על פי שיש לומר דהוי נותן טעם לפגם, מכל מקום גם בטעימה, רק המחמיר תבוא עליו ברכה.
הכשר על משחת שיניים
הגרצ"פ פראנק זצ"ל (שו"ת הר צבי יו"ד סימן צ"ה) מסביר שיש דרגות שונות של פגם. יש חומר שהוא פגום לגמרי עד שנמאס לאכילה ואינו ראוי כלל לאכילת אדם, ויש שהוא פגום רק במקצת. בדבר פגום לגמרי שאינו ראוי לאכילת אדם, מן התורה אין איסור באכילתו, אלא שאסור מדרבנן כשהוא עומד בפני עצמו ולא נתערב.
אבל כשהוא נתערב בהיתר, אפילו איסור מרובה לתוך היתר מועט, מותר לאוכלו, כי לא גזרו חכמים בתערובות. לכן אם במשחת שיניים יש חומר לא כשר שהוא פגום לגמרי עד שאינו ראוי לאכילת אדם, אף שאסור מדרבנן כשהוא לבדו, מכל מקום כשהוא בתערובת מותר לדברי הכל.
ואם במשחת השיניים יש חומר אסור שלא נפגם לגמרי אלא רק במקצת, ההלכה היא שהתערובת מותרת רק כשנתערב איסור מועט עם היתר מרובה. אבל אם נתערב איסור מרובה לתוך היתר מועט, ואפילו מחצה על מחצה, אין זה מותר. אלא שלדעת רוב הפוסקים זהו איסור דרבנן, כי מכל מקום זו אכילה שלא כדרך אכילה רגילה.
אלא שבמשחת שיניים גם בזה יש להקל, משום שאין כאן אלא טעימה בלא בליעה. ואף שפסק הרמ"א (סי' ק"ח סעיף ה) שטעימה בלא בליעה אסורה, ומבואר שם בש"ך (ס"ק כ"ד) שאין זה דווקא באיסור הנאה אלא גם באיסור אכילה, מכל מקום מדובר דווקא באיסור דאורייתא. אבל באיסור דרבנן הרבה מקילים בטעימה בלא בליעה. לכן מותר להשתמש במשחת שיניים שיש בה תערובת של חומר אסור. עכ"ד.
ברם כיום, כיוון שמוסיפים במשחת השיניים טעם טוב, מכל מקום אין חשש שמא יבלע, ולכן ההכשר על משחת שיניים הוא בגדר "המחמיר תבוא עליו ברכה" ולא מעיקר הדין, כדברי הפרי מגדים.
מקורות: ס’ ברכת שלמה, הרב ד. קדרון
0 תגובות