מסכת זבחים, דף פ'
במשנה שלנו מובאת מחלוקת תנאים לגבי דמים של שני קרבנות שנתערבו. מדם של אחד היה צריך לתת מתנה אחת ע"ג המזבח, ומהדם השני היה צריך לתת ארבע מתנות. ועל פניו, מה שלא נעשה נעבור כאן או על איסור של בל תוסיף, או אל איסור של בל תגרע. מסביר ר' יהושע, שאיסור בל תגרע זה רק כשהדם נמצא בפני עצמו, והכהן לא נותן את כל המתנות שצריך, אבל כשהדם מעורב, אין את האיסור הזה.
בענין דומה, כתב בסמ"ג, שמי שעושה 3 טוטפות בתפילין, עובר על בל תגרע, ולכן כתב בביאור הלכה שמי שמניח תפילין של ר"ת, צריך לכוון שעושה כן רק מספק, משום שאם הוא עושה לשם מצוות הנחת תפילין, שמא הלכה כרש"י, ותפילין אלו פסולות, ונמצא שהוא עובר על בל תגרע, משום שרק 2 פרשיות נמצאות במקומן.
באמת מצאנו בזה מחלוקת, שלדעת המקובלים, כמו שכתב בבן איש חי, מחלוקת רש"י ורבינו תם אינה ככל המחלוקות, שדעה אחת מבטלת את השניה, אלא שתי הסברות אמת, וצריך להניח מן הדין את שני הזוגות. אך בביאור הלכה כתב שאכן כך הוא לדעת המקובלים, אבל לדעת הטור והשולחן ערוך לכל הפוסקים מוכח שלא קיבלו את זה להלכה, ואם כן בכל מקום שהפוסקים חולקים על המקובלים, הלכה כפוסקים, ולכן ירא שמים שרוצה להניח את שניהם יניח, כדי לצאת לכל הדעות, אבל יכוון בהנחה שהוא עושה זאת רק מספק, כדי לא להיכנס לחשש ספק דאורייתא של בל תגרע.
0 תגובות