פרק קמא - כל המנחות
דף ב
*שלא לשמן ור"ש. *הסתירה בר"ש. *מחשבה הניכרת.
א. כל המנחות שנקמצו שלא לשמן, הדין שכשירות ולא עלו לבעלים לחובתן ואסור לשנות בהן מסברא ומקרא, אבל מנחת חוטא ומנחת קנאות נפסלות בשלא לשמן. ומפרשינן האם המשנה אתי כר"ש שמכשיר בכל המנחות שלא לשמן 1. לרב אשי שתירץ לקמן את הסתירה בדעת ר"ש דבמנחת מחבת אם קמצה לשם מרחשת כשירה אבל אם הזכיר מנחת מרחשת פסולה ה"נ הכא אתי שפיר כר"ש. 2. לרבה שמתרץ דר"ש מכשיר בשינוי קדש ופוסל בשנוי בעלים, המשנה שפוסלת בשנוי קדש לא אתיא כר"ש. 3. וכן לא אתיא כר"ש אליבא דרבא שמתרץ דר"ש מכשיר בקומץ מנחה לשם מנחה אחרת, שהרי משנתנו פוסלת בזה להדיא.
ב. מקשינן סתירה בדעת ר"ש בדין שלא לשמן, דקאמר שכל המנחות כשירות ועלו לבעלים לשם חובה, ומאידך קאמר דמנחת חוטא לא עלתה. ומתרצינן 1. לרבה דעת ר"ש להכשיר בשנוי קדש היות ומינכרא ולפסול בשנוי בעלים כיון דלא מינכרא, ומקשינן עליו לקמן, וטעם החולקים עליו דסברי דמחשבה ניכרת זו סיבה לפסול ולא להכשיר. 2. לרבא הקומץ מנחה לשם מנחה כשירה משום שנאמר זאת תורת המנחה אבל לשם זבח פסולה, ואיכא פלוגתא האם ה"נ חטאת כשירה בשנוי קדש כיון שנאמר בה תורת החטאת, והחולקים על רבא לא משמע להו זאת תורת. 3. לרב אשי מנחת מחבת שקמצה לשם מרחשת גרידא כשירה אבל אם הזכיר מנחת מרחשת פסולה אף דמינכרא. והחולקים עליו קשיא להו אמאי ר"ש מכשיר בחריבה לשם בלולה, ורב אשי קאמר דהוי לשם בלילה בעלמא ושונה משלמים שהזבח עצמו נקרא כן.
ג. רבה קאמר דר"ש מכשיר בקמץ מנחה בשנוי קודש משום שסובר דמחשבה הניכרת שהוא משקר לא פסלה רחמנא, והקושיות 1. מלק עולת העוף למעלה וחשב לשם חטאת העוף תרצה, ודחי דאינו עולה משום דאינו ניכר מכיון שמליקת חטאת העוף כשירה בכל המזבח. 2. מיצה דם עולת העוף לשם חטאת העוף פסול, דדלמא זהו מצוי דלאחר הזאה. 3. היזה דם חטאת העוף כדינה למטה לשם עולת העוף, אמרינן דלר"ש כשירה משום שמעשיה מוכיחין עליה שאינה עולת העוף בזה שלא עשאה למעלה ובמצוי, ורבה איירי דווקא בזבחים. 4. קק"ד ששחט בצפון לשם קק"ל, ליכא יוכיח כיון שקק"ל כשרים אף בצפון. 5. קק"ל ששחט בדרום לשם קק"ד ליכא יוכיח, דאמרינן שעבר ושחט את הקק"ד בדרום. 6. במחבת לשם מרחשת אין לומר שנדר במרחשת ועבר והביא במחבת, כיון שבמקרה כזה נמשך להיות למנחת מחבת וחייב להביא מנחת מרחשת. 7. אמר זו להביא במחבת והביא במרחשת, לר"ש כשירה ויצא ידי נדרו. 8. שחט עולה לשם חטאת לא ידיע, כיון דאיכא שעיר נשיא דזכר הוא. 9. עולה לשם חטאת יחיד או חטאת יחיד לשם עולה, להו"א משום דזכר מכוסה באליה וקשיא משעירה, ולמסקנא בכולהו בין זכרים לנקיבות לאו אדעתייהו דאינשי. 10. פסח לשם אשם אינו ניכר, דאיכא אשם נזיר ומצורע שהם בני שנה. 11. פסח לשם אשם גזילות ומעילות או איפכא, אמרינן דלאו אדעתייהו דאינשי להבחין בגילאים. 12. שעיר לשם אשם, סברי שהוא איל שחור. 13. עגל ופר לשם פסח ואשם, אין ה"נ ומרצין, אלא קאמר דרוב זבחים מחשבה אינה ניכרת בהם.
שאלות לחזרה ושינון
א. דין שלא לשמה במנחות, והאם אתיא כר"ש (3)
ב. יישוב הסתירה בדעת ר"ש (3)
ג. הקושיות על רבה שסובר דמחשבה הניכרת לא פוסלת (13)