אאא

הרא"ש (פ"ח דיומא סי' כד( הביא דברי רב סעדיה גאון, שטובלים במקוה בערב יום הכיפורים, ומברכים ברך "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על הטבילה". כנראה שרב סעדיה גאון סמך על מה שאמרו בגמרא (ר"ה טז:) שחייב אדם לטהר עצמו ברגל.

אולם הרא"ש חולק על רב סעדיה גאון וכתב שאין לברך על טבילה זו, שהרי לא מצינו רמז לטבילה זו לא בתלמוד, ואין לה לא יסוד נביאים ולא מנהג נביאים )סוכה מד.(, ואינו עדיף מחיבוט ערבה שמבואר בגמרא (סוכה מד:) "חביט חביט ולא בריך", כי סבר שמנהג נביאים היא. ומה שאמרו בגמרא שחייב אדם לטהר עצמו ברגל, היינו כשיכול לטהר עצמו מכל הטומאות, כולל טומאת מת, ולהזות עליו שלישי ושביעי, אלא שכיום אין לנו טהרה מטומאת מת, וכולנו טמאי מתים.

על כן כותב הרא"ש שאין חובה לטבילה זו, אלא שנהגו העולם לטבול, כדי לטהר עצמם, להיות נקיים ביוהכ"פ כמלאכי השרת (עי' במדרש רבה, דברים פרשה ב סי' לו). ודברי הרא"ש הללו הובאו בטור ונפסקו להלכה בשו"ע (סי' תרו). ומכיון שזה רק מנהג, על כן אין דיני חציצה בטבילה זו.

ובזוה"ק מבואר שישנה מעלה חשובה למי שטובל בערב יום הכיפורים, שמקבל בזה הארת יום הכיפורים, קדושת הנפש, ואף מי שאינו רגיל לטבול במשך שאר ימות השנה, מכל מקום בערב יום הכיפורים ובערב ראש השנה יטבול, להשליך הטומאות והמחשבות הזרות.

וזה המקור שרבים נהגו לטבול בערב יום הכיפורים, למרות שאין חובה מעיקר הדין, אבל כך מנהג ישראל מאז, להקפיד בכך, ומי שיכול, אדרבה, תבוא עליו ברכה. ומכל מקום, כתב בשו"ת מן השמים - לרבי יעקב ממרויש, אחד מבעלי התוספות - (סי' ה) שהחזנים ושליחי ציבור צריכים להזהר בטבילה זו יותר משאר אנשים.

הזמן הראוי לטבילה

הזמן הטוב ביותר לטבול הוא משעה לפני חצות, אך לא יקדים יותר מדי, כמו שכתב החיי אדם, אלא שיהיה סמוך לחצות או אחרי חצות, אבל יש להזהר שלא יטבול ממש סמוך לחשיכה ויכנס לכל מיני ספיקות. ויש שטובלים קודם תפילת מנחה, ויש שטובלים אחרי הסעודה המפסקת, ודעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד. ומי שאינו יכול לטבול, מחמת חולי או סיבה אחרת, יצוק על ראשו וגופו תשעה קבים מים, שהם 5.12 ליטר מים, ואפילו מים חמים מותר, ואף ע"י מקלחת, שיבואו מים על כל גופו בשיעור זה.

אמירת הוידוי במקוה

לענין אמירת הוידוי בתוך המקוה, הנה בית המרחץ של ימינו, שיש בו מים חמים, נפיש זהומא, ואסור לומר בו דברים שבקדושה, ודינו כעין בית הכסא, וכמבואר בירושלמי (פ"ב דברכות:) היה יושב בבית הכסא או בבית המרחץ, ושמע רעמים, אם יכול לצאת ולברך תוך כדי דיבור 'שכוחו וגבורתו מלא עולם' יצא ויברך, ואם לאו - לא יברך. כי יש רוח רעה מועטת בבית המרחץ, ולכן אסור לומר שם דברים שבקדושה.

ומטעם זה אסור לברך ברכת 'על נטילת ידיים' בבוקר או קודם הסעודה, בבית המרחץ או באמבטיה, כי יש שם זוהמא. יש שנוהגים לקבל מלקות במקוה, והוא זכר למלקות שהיו עושים, אך אינו מלקות ממש, כי צריך שיהיה בפני בית דין, כדכתיב 'ונקלה אחיך לעיניך', וזה אינו שייך היום, אלא הוא רק זכר למלקות.