אנחנו נמצאים בעיצומה של סידרת פרשות מאד מעניינות, ואני מתכוון כמובן לפרשות השבוע. פרשת בראשית כל כך מדהימה וחשובה, ולו רק כדי לדעת מאיפה באנו ואיך הכל התחיל.
כמה שאלות שעלו לי כשקראתי את הפרשה.
ראשית, תמהתי על אדם הראשון. הקב״ה מבקש ממנו תירוץ מדוע אכל מעץ הדעת, הוא מפיל את זה על חווה.
אדם הראשון שאמור להיות בדרגה כל כך גבוהה, איך יכול להיות שהוא אכל את התפוח בגלל חוה? רק בגלל שהיא אמרה לו? ככה בלי בעיה? אין לו דעה משל עצמו? אין לו תירוץ יותר טוב? לפחות שינסה? הרי הוא שמע במפורש את הקב״ה מתרה שלא לגעת בעץ הדעת.
האמת שגם על האישה אפשר לשאול את אותה השאלה, אך כמובן שהתמיהה היא יותר על אדם.
בנוסף, האישה, זאת שהוא מפיל עליה את האחריות, הרי היא אמורה להתבטל אליו, היא נבראה אחריו וממנו, והוא לכאורה הבין את ההיררכיה בזה שקרה לה בשם ״אישה״, כי אם הוא איש והיא לקוחה ממנו אז היא אישה, בטלה אליו. הוא אמור להחליט ולא היא.
מעניין גם, שאת אדם וחווה הקב״ה שאל מה הסיבה שחטאו, אך כשהגיע לנחש הוא ישר העניש אותו ולא שאל מה הסיבה.
קשה גם להבין את העונש, מה כל כך עונש בזה שהקב״ה אומר לו שהאוכל שלו יהיה עפר וממילא תמיד יהיה לו אוכל, ואין שום סיכוי שיהיה חסר לו כלום בחיים.
עוד קשה לי, ממה נבע השינוי שלפני החטא הלכו עירומים ומיד כשחטאו מצב העירום הפריע להם בצורה כל כך קשה שלא היו מסוגלים אפילו דקה להמשיך ככה.
מה השתנה פתאום? האם זאת הדעת שהם קיבלו מעץ הדעת? הרי לכאורה עובדה זאת היא לא בגדר דעת, אלא סוג של רגש של בושה ממשהו שלא הרגישו קודם. האם עץ הדעת נתן להם דעת שעירום זה בושה?! האם עץ הדעת נתן להם גם רגשות? הרי ענייני הרגש הן לא תפקידו של העץ לכאורה.
עוד קשה, מדוע בכלל הקב״ה שם את עץ הדעת בגן עדן אם אסור לאכול ממנו?! בשביל מה ולמה? מה התפקיד שלו בכלל? האם הוא סך הכל "עץ פיתוי" כדי לנסות את אדם וחווה? בשביל זה הוא נברא?
שאלה אחרונה שקשה לי היא מדוע הקב״ה לא אסר עליהם לטעום מעץ החיים ורק מעץ הדעת?!
אנסה לענות על שאלה שאלה.
אדם הראשון לא הסתפק בזריקת האשמה על אשתו. הוא לכאורה טען טענה שיש בה הגיון.
הוא אומר לקב״ה, אתה אמרת לי שאני צריך אשה, אתה הסברת לי שאני צריך מישהי שתעזור לי ושאוכל לסמוך עליה, ואני לתומי חשבתי שאם היא אומרת לי את מה שאמרה, כנראה זה חלק מאותו עזרה שהייתי צריך לקבל ולסמוך עליה מכוח ההגדרה שלה כ״עזר כנגדו״.
היא ערערה לי את הדעה העצמית וגרמה לי לחשוב שאכן מותר לאכול, ואם היא לא הייתה בוודאי שלא הייתי אוכל ולא היה מי שיערער על מה שאתה ציווית במפורש.
נעבור לנחש, למה הקב״ה לא נתן לו את הצ׳אנס להסביר את עצמו? מפני שלעומת אדם וחוה, שלפחות יש להם סוג של תירוץ, לנחש עצמו אין. הוא ידע במפורש שאסור, ובעורמתו השלילית גרם לחוה לאכול.
כתוב שהקב״ה ברא בכל בריאה את הטבע שלה, ואדם עצמו נתן את השמות לכל בריאה ובריאה לפי התכונות והמאפיינים האינדיבידואלים של כל אחד. הנחש התאפיין בכח להזיק, להרוס ולא ממש צריך סיבה כדי לעשות את זה, כי זהו טבעו הבסיסי.
אך עדיין קשה, הרי כך הקב״ה ברא אותו, עם הטבע הזה, ומה הוא רוצה ממנו ומדוע מעניש אותו.
אפשר אולי להסביר, שהנחש לא סתם שכנע את חווה לאכול, הוא שיכנע אותה שהקב״ה לא רוצה בטובתם, וכל הסיבה שאסר עליהם את עץ הדעת היא כדי שלא יתקרבו לחכמה שלו. הנחש שכנע את חווה בעצם שהקב״ה לא רוצה בטובת האדם, ובמעשה זה ניסה לסכסך בין אדם וחווה לבוראם, מעשה שקילקל לתמיד את סדרי העולם שהקב״ה ברא, הנחש הארור קרע לגזרים את כל יסודות הבריאה.
הקב״ה תכנן שאדם וחוה וכל צאצאיהם יהיו חיים לעולם ולא ימותו, ושיחיו בצורתם הרוחנית ההתחלתית עם כל העונג של גן עדן ובא הנחש וטרף את הקלפים וגרם שמעכשיו כולם יהיו בני תמותה ובדרגה נמוכה בהרבה.
נעבור לחלק של העונש של הנחש. לכאורה מצב שאין בו חסרון של אוכל אף פעם, הוא בגדר ברכה ולא קללה. אך האמת שזאת אחת הקללות הכי נוראיות שיש.
אחד הדברים שמקשרים אותנו ביומיום לאבינו שבשמים זה הצורך התמידי בפרנסה ובאוכל ועובדה זאת היא מאד חשובה, כי היא גורמת לנו להיות זקוקים אליו ולבקש ולפעמים לבכות והוא אכן מחזיר לנו שבעתיים.
מסיבה זאת גם ירד במדבר המן יום יום. הרי לכאורה למה להטריח כל יום את עם ישראל?? שיירד פעם אחת בשבוע ושיאספו לכל השבוע?? אם כבר נס, אז שיהיה מושלם.
התשובה היא שאנחנו אמורים להזדקק כל יום ויום ולבקש ממנו אוכל. וזהו הקשר העיקרי שלנו אליו יתברך .
ממילא מובן לגבי הנחש. הקב״ה העניש אותו ואמר לו שהוא לא רוצה שום קשר אליו. קח לך אוכל מעכשיו ועד בכלל ואל תפנה אלי, כי אתה לא צריך אותי, הסתיים בינינו הקשר, אתה ברשות עצמך. וזה אכן עונש כבד מנשוא שאני לא מאחל לאף אחד.
זה גם אולי יכול לתרץ את עניין רשע וטוב לו. כנראה שיש סוג של רשע שהקב״ה לא רוצה קשר אליו, נותן לו את כל מה שאפשר בעולם הזה ואומר לו שיסתדר לבד.
לגבי מה ששאלנו על סיבת התביישותם של אדם וחווה ממצב העירום, אפשר לנסות ולהסביר, שכשהם נולדו צדיקים טהורים ובלי חטא, מסתובבים בגן עדן, הם היו כל כך רוחניים וטהורים, שהעור שעליהם הוא היה הכיסוי הטבעי להם. המציאות הייתה שהם מכוסים בעור שמכסה את כל הגוף זהו. הכיסוי המקורי שהיה לאדם וחווה ואכן הם הרגישו איתו בנוח.
אך ברגע שחטאו, מיד ירדו מהדרגה הרוחנית הראשונית שלהם לדרגה פחותה וגשמית וממילא הגוף שלהם כבר לא רוחני כמו שהיה, מה שהיה עד עכשיו הכיסוי, ירד לדרגה של גוף שחטא ומצריך כיסוי חיצוני ולכן הרגישו פתאום שהם עירומים, כי גוף שהוא גשמי מצריך כיסוי ולכן מיד כיסו את עצמם עם עלי תאנה.
לגבי עץ הדעת, אכן הקב״ה שם אותו בשבילם, אך הם עדיין לא היו בשלים לקבל חכמה בבת אחת. הקב"ה תכנן לתת להם לאכול לאט לאט לפי קצב התפתחותם הרוחנית ולפי הקצב שהוא יכתיב וכנראה שדווקא ביום שבת, שאז הם במצב רוחני גבוה במיוחד ומסוגלים לאט לאט לקלוט מעט מהחוכמה של הקב״ה.
וככה הם היו אמורים ליהנות מהעץ החשוב הזה, כל שלב בזמן שלו, לפי היכולת שלהם ולפי הטיימינג שהקב״ה יחליט עליו.
אך כאמור הם לא חיכו והסוף ידוע.
לגבי עץ החיים, אכן היה מותר להם לכתחילה לאכול ממנו, כי הרי הם היו אמורים לחיות לעולם ואולי גם בזכות פירות עץ החיים. אך ברגע שאכלו מעץ הדעת, באותו רגע נאסר עליהם גם עץ החיים.
תכל'ס, מה שאני לוקח לעצמי מתחילתה של פרשת בראשית, זו ההבנה שמי שברא את העולם נתן לנו גם ספר חשוב עם כללי התנהגות. נתן לנו גדרות והגבלות, מה מותר לנו ומה אסור. מה טוב לנו ומה יזיק לנו. מה עוזר לבריאה ומה מנוגד לחוקי הבריאה ומשבש את היצירה המושלמת שקיבלנו.
הכל כתוב לפרטי פרטים וכלום לא חסר. כמו להבדיל אלף אלפי הבדלות מספר שימוש שכתב יצרן הרכב וכולם מבינים שחייבים ללכת לפי כללי היצרן, כי רק הוא יודע מה טוב ומה מזיק ליצירה שברא.
(דברים אלו את חלקם למדתי מספר ״פשוטו של מקרא״ ,את חלקם שמעתי מאבי מורי, ואת חלקם מחברי היקר קובי חן)
בהזדמנות זאת, ראש חודש חשוון, רציתי לאחל לכל בחורי הישיבות שאני כל כך אוהב ומעריך ואף מעריץ, שיהיה לכם זמן חורף פורה, שתזכו ללמוד כמה שיותר מתוך עונג והבנה, שאתם עושים את הדבר הכי חשוב לעם ישראל ויש לכם אחריות גדולה על שמירתה של ארץ ישראל.
אתם תלמדו ואני אעשה הכל כדי לשמחכם כשאראה אתכם רוקדים בחתונות.
בהערכה,
עמירן דביר