יישוב סכסוכים: איסור השנאה / הרב יהודה שטרן

" לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא " (ויקרא יט טז).

הגמרא במסכת ערכין (טז ע"ב) "תנו רבנן לא תשנא את אחיך בלבבך יכול לא יכנו לא יסטרנו ולא יקלקלנו ת"ל בלבבך שנאה שבלב הכתוב מדבר" רש"י מבאר כי דברי הגמרא מתייחסים למצוות התוכחה שבמסגרת קיומה אין המוכיח עובר על איסור שנאת הזולת שכן דבר תוכחתו לא נאמר מתוך שנאת הלב אלא מתוך הרצון להצלה מדבר איסור.

לאור האמור עולה כי המקלל את חברו כדי להוכיחו ולהצילו מאיסור (באופן המותר על פי גדרי הלכות מצוות תוכחה) אינו עובר על איסור השנאה שכן איסור השנאה אינו חל במקרה של תוכחת מצווה לצורך הצלה מאיסור.

הרמב"ם (ספר המצוות ל"ת שב, הלכ' דעות פ"ו ה"ה) מפרש את דברי הגמרא באופן אחר. "והמצוה הש"ב היא שהזהירנו משנוא קצתנו לקצתנו והוא אמרו (קדושים יט) לא תשנא את אחיך בלבבך. ולשון ספרא לא אמרתי אלא שנאה שהיא בלב. אמנם כשהראה לו השנאה והודיע שהוא שונאו אינו עובר על זה הלאו אבל הוא עובר על לא תקום ולא תטור (לק' שד - ה) ועובר על עשה גם כן והוא אמרו (שם, מ"ע רו) ואהבת לרעך כמוך, אבל שנאת הלב הוא חטא יותר חזק מן הכל".

להבנת הרמב"ם דברי הגמרא נסובים על איסור השנאה שחל רק במקרה בו השונא כובש את החצנת שנאתו, אך ככל והשונא מביע את שנאתו סובר הרמב"ם כי אין השונא עובר על האיסור של לא תשנא. מדברי הרמב"ם עולה כי המקלל את חברו בשנאתו אותו אינו עובר על עבירת השנאה (אלא עובר על איסור לא תיקום או מבטל עשה של ואהבת לרעך כמוך).

כשיטת הרמב"ם סובר ספר החינוך (מצווה רלח) "שלא לשנוא שנאת הלב אחד מישראל שנאמר לא תשנא את אחיך בלבבך. ולשון ספרא לא אמרתי אלא שנאה שהיא בלב וכמו כן בערכין בשנאה שבלב הכתוב מדבר אבל כשיראה לו שנאה וידוע שהוא שונאו אינו עובר על זה הלאו אומנם הוא עובר על לא תיקום ולא תיטור ועובר כמו כן על עשה שנאמר ואהבת לרעך כמוך. ומכל מקום שנאת הלב היא הקשה מכל השנאה הגלויה ועליה תזהיר התורה ביותר."

הרמב"ן (עה"ת ויקרא יט יז) בפירושו הראשון חולק על הבנת הרמב"ם וספר החינוך וסובר כי כל שנאת הלב היא אסורה לרבות שנאה גלויה ומוחצנת, אלא שכדברי תרגום אונקלוס דיבר הכתוב בהווה שדרך השונאים לכבוש שנאתם (ולכן נאמר בתורה לא תשנא בלבבך) אך עבירת הלאו והאיסור מתקיימים גם בשנאה גלויה. (ועי' כס"מ בדעת הרמב"ם פ"ו דעות ה"ה).

כשיטת הרמב"ן בפירושו הראשון סובר לכאורה גם הרא"ש. החקרי לב (ח"ד סי' פ) הוכיח מהבנת הרא"ש את דברי הגמרא נדרים (סה ע"ב) כי שנאה מוחצנת אף היא אסורה.

הגמרא בנדרים מביאה את דברי המשנה האומרת כי ניתן לפתוח פתח להתרת הנדר בטיעון כי לו הייתה לנודר מודעות כי בהחלת נדרו הוא עובר על איסור של לא תשנא את אחיך, אזי הוא לא היה עובר על האיסור ולא היה מדיר את חברו. בביאור דברי המשנה כתב הרא"ש כי במקרה בו המדיר נדר שלא לשאול בשלום חברו, הרי המדיר עובר אף על האיסור של לא תשנא. מביאור הרא"ש עולה כי איסור השנאה מתקיים אף בהחצנה ובביטוי גלוי שכן המודר בוודאי שם לב כי המדיר הפסיק לשאול בשלומו ולהראות לו קרבת לב ובכל זאת סובר הרא"ש כי המדיר עובר על איסור השנאה.

ב. איסור השנאה שלוב במצוות התוכחה

הרמב"ן (עה"ת ויקרא יט יז) בפירושו השני כתב כי איסור השנאה שלוב וקשור עם מצוות התוכחה: "והנכון בעיני, כי "הוכח תוכיח", כמו והוכיח אברהם את אבימלך (בראשית כא כה). ויאמר הכתוב, אל תשנא את אחיך בלבבך בעשותו לך שלא כרצונך, אבל תוכיחנו מדוע ככה עשית עמדי, ולא תשא עליו חטא לכסות שנאתו בלבך ולא תגיד לו, כי בהוכיחך אותו יתנצל לך, או ישוב ויתודה על חטאו ותכפר לו".

מדברי הרמב"ן עולה כי הנפגע מחויב לפנות אל הפוגע ולהציג בפניו את התנהגותו ומעשיו אשר גרמו לפגיעה ולתחושת הלב הכבדה שפעמים אף מתפתחת לרגשות שנאה, ואין לנפגע לכבוש את תחושת שנאתו בליבו.

הרמב"ם (הלכ' דעות פ"ו הלכ' ו) פסק כי כחלק ממצוות התוכחה קיימת חובה להפנות את תשומת לב כי נעשה או נאמר דבר שלא כראוי וזאת כדי שהפוגע יוכל לבקש את סליחת הנפגע ולתקן את מעשיו: "כשיחטא איש לאיש לא ישטמנו וישתוק כמו שנאמר ברשעים ולא דבר אבשלום את אמנון מאומה למרע ועד טוב כי שנא אבשלום את אמנון. אלא מצוה עליו להודיעו ולומר לו למה עשית לי כך וכך ולמה חטאת לי בדבר פלוני. שנאמר הוכח תוכיח את עמיתך. ואם חזר ובקש ממנו למחול לו צריך למחול. ולא יהא המוחל אכזרי שנאמר ויתפלל אברהם אל האלהים".

להלכה פסק המגן אברהם (או"ח סי' קנו סע"ק ב) כי איסור השנאה הוא שנאת הלב וכבישתה, אך בשנאה מוחצנת אין השונא עובר על הלאו של לא תשנא את אחיך (אך יש בכך איסורים אחרים כמבואר לעיל): " השונא אחד מישראל בלבו עובר בל"ת שנאמר לא תשנא את אחיך בלבבך אבל המכה חבירו והמחרפו אף על פי שאינו רשאי אינו עובר משום לא תשנא [ומ"מ עובר על לא יוסיף להכותו], כשיחטא איש לאיש לא ישטמנו וישתוק אלא יאמר לו למה עשית כך וכך [עסי' תר"ו וסימן תר"ח בענין הוכחה] ומ"מ לא ידבר לו קשו' עד שיכלימנו שנ' ולא תשא עליו חטא..."

כך פסק גם החפץ חיים בפתיחה להלכות לשון הרע (לאוין ז): "ולפעמים עובר המספר גם כן בלאו דלא תשנא את אחיך בלבבך, כגון אם בפניו שלום ידבר את רעהו ושלא בפניו מבאיש את ריחו בפני אחרים. ועל אחת כמה וכמה אם בפירוש מצוה להם שלא ילכו ויודיעהו דבודאי עובר על לאו זה"

ג. מו"מ ליישוב סכסוכים והליכי גישור

הליכי גישור או משא ומתן ליישוב הסכסוך הינם הזדמנות טובה להציג לצד שכנגד את דבר הקפידה ואולי אף את תחושות השנאה תוך מתן הזדמנות לצד שכנגד לבקש סליחה ולתקן את הפגיעה ואף לבנות הסכם להשבת השלום והיחסים התקינים.

לתגובות sternyd@gmail.com