אאא

דף סה

*סימני העופות. *החגבים המותרין ולרי"ש.

  1. השיטות בסימני העופות 1. לר"ג דורס ואוכל בידוע שהוא טמא, ואם יש לו אצבע יתירה וזפק וקורקבנו נקלף בידוע שטהור. 2. לראב"צ מותחין חוט של משיחה ואם חולק את רגליו שתים לכאן ושתים לכאן טמא ואם חולק שלש ואחת טהור. 3. לרשב"א הקולט מן האויר ואוכלו באויר. 4. לאחרים השוכן עם טמאים טמא, להו"א כר"א דאמר לא הלך זרזיר אצל העורב אלא מפני שהוא בן מינו, ולמסקנא אף כרבנן וקאמר שכן ונדמה.

  2. החגבים המותרים באכילה הם ארבה סלעם חרגול וחגב ובכל אחד כתיב למינהו, לרב אתי לרבות את הדומים להם ולרבי ישמעאל נאמרו כללי כללות ופרטי פרטות ופליגי האם מרבינן חגב שראשו ארוך. ומפרשינן את דברי רי"ש 1. ארבה זה גובאי שאין לו גבחת למינו להביא ציפורת כרמים. 2. סלעם זהו ניפול שאין לו זנב למינהו להביא אושכף. 3. חרגול זה רשון שיש לו זנב ולמינהו להביא כרספת ושחלנית. 4. ילפינן בבנין אב מארבה וחרגול וסלעם ומייתי כל שיש לו ארבע רגלים ארבע קרצולים וכנפיו חופין את רובו, וממעטינן צרצור כיון שאין שמו חגב, אך לא סגי ששמו חגב בלא ארבעת הסימנין שנאמר למינהו. 5. ראשו ארוך אתי להו"א בבנין אב ופרכינן דכולהו אין ראשן ארוך ואי סגי בארבע סימנים א"כ חרגול שיש לו זנב מיותר, ולמסקנא אתי מיתורא דסלעם ובאם אינו ענין, דלא איצטריך לגופיה כיון דאתי בצד השוה מארבה שאין לו זנב וחרגול שיש לו גבחת. 6. מפרשינן פלוגתייהו דת"ק יליף בכלל ופרט דאשר לו כרעים כלל וארבה פרט ומייתי רק הדומה משני צדדין, ולרי"ש למינהו משמע דחזר וכלל וקסבר דדרשינן אף כאשר שתי הכללים לא דמו להדדי להכי אתי כל הדומה בחד צד ואייתר סלעם לרבות ראשו ארוך. 7. ילפינן דאין לרבות מי ששמו חגב ואין לו את ארבעת הסימנים שנאמר למינהו, דהו"א לרבות מסלעם כל ששמו חגב, קמ"ל דנתרבה רק מי שיש לו ארבע סימנים וראשו ארוך.

שאלות לחזרה ושינון

  1. השיטות בסימני העופות (4)

  2. הפסוקים בחגב והמח' בראשו ארוך, והלמודים (7)

 

לפרטים תגובות והערות: a7653733@gmail.com