אאא

אחד ממרכזי הדרמות בציבור הדתי והחרדי בעשור האחרון היו פרשיות מביכות שעסקו בדמויות שהוגדרו כמנהיגי ורבני קהילות, משפיעים, משגיחים, ועוד ופרשיות אפילות וחשוכות התפוצצו כרעם ביום בהיר, פרשיות אלו גרמו למבוכה רבה בקהילות שונות, בהם כאלו שדבקה לשונם לחיכם וסרבו לגנות בפומבי את אותו אדם שמיוחסת לו הפרשיה, ובכך גרמו לחטא על פשע ובטיהור שמו של הפושע.

קשה להבין מה הם המניעים העומדים מאחורי החלטה שלא לגנות ולנדות בפומבי את אותם אנשים חולים, על אף שהשאירו אחריהם קורבנות רבים שהגדירו את חייהם במילים "כמו למות ולהמשיך לחיות". חיל ורעד וחלחלה מלחשוב על מעשים מתועבים אלו, שמלבד היותם מנוגדי אופי שומר תורה, הם מנוגדי אופי אדם בכלל.

קורבנות אלו נושאים על גביהם תחושה כביכול הם אשמים באותה סיטואציה איומה. מאות שעות שיחות עם אנשי מקצוע לא יצליחו להניע אותם ממחשבה זו. מלבד הפצע הפיזי והנפשי, נוסף לסל הייסורים שלהם צלקת האשמה, כביכול הם אשמים באותו מצב.

בשיחות עם קורבנות אלו נפגוש אנשים נורמטיביים לחלוטין, פיקחים, משכילים, ואנטלגנטיים, והשאלה שצצה בעקבות מפגש שכזה "איך נפלו גיבורים???" ומה הערבות שטובים אחרים לא יפלו בידי רשעים חולים אלו, שחלקם לצערנו מסתובבים חופשי וחלקם אף מכהנים בתפקידים ציבוריים, שטרף הקורבנות קל להם, כביכול לא רצחו כבר נפשות רבות.   

כיהודים המקבלים על עצמינו את דעת רבותינו ולא נסור מהם ימין ושמאל, ניצבים אנו בפני סכנה האורבת לפתחנו. אין חס ושלום סכנה בשמיעת דעת התורה וקיומה, אלא חובה עלינו לבחון את האיש עצמו, לראות היעמדו דבריו בקנה אחד עם ההגיון הפשוט, שהרב הזה גם מחוייב לכל כללי האנושות וסעיפי השולחן ערוך השונים.

דרכם המניפולטיבית של אותם חיות אדם המפילים ברשתם את קורבנותיהם, היא דרך מסועפת ומורכבת. הם יעשו מאמצים על גבי מאמצים בהסוואות שונות ומשונות ירחיקו נדוד אל מעבר לים, יקחו על עצמם חובות כספיים ענקיים ויפקירו את כל עולמם להגיע ליעדם, את כל עולמם הגשמי והרוחני. הם יהפכו את תורתם וצדקותם תורה לחפור בה, להשיג את לחם חוקם, בהפיכת צלם אלוקים לחפץ מילוי משאלותיהם הבהמיות, תוך התעלמות מנפשו הנרצחת של הקורבן.

רוב גדול של הקורבנות הללו טרם הגיעם למצב נורא זה, יאמינו הם באותו דמות, כביכול איש אלוקים קדוש הכופה את דעתו על בורא עולם, ויש להם כוח מלאכי ממש, שיכול לשדד מערכות עולם באותות ובמופתים. הם יאמינו לניסים נוראים המתפרסמים מפה לאוזן על ידי מאמיניו, הייחוס של כוחות העל טבעיים לכל אדם בבריאה, הרי הוא פשע נגד אלוקים.

אין שום אדם שבכוח השפעתו להטות את רצון האלוהות ושבכוח יישותו להבטיח חסות מטעם האלוהות. האמונה העיוורת על מחוללי ניסים ובעלי ישועות בעלי כוח על טיבעי יכול להוביל לא רק למשבר אמוני בעת הבטחת נס שלא מתבצע, אלא יכול להוביל לפיקוח נפש של רצח הנפש בדרכים מסוכנות של תקיפות שונות. אמונה שכזו חייבת להיות בעלת חושים מחודדים, לדעת שאין אדם שמעל לטבע ואין אדם שמעל לחוקי האנושות.

על האדם לדעת, כי הקדוש ברוך הוא אין לו שום תכונה פיסית, שעל ידי מעשה סובייקטיבי כלשהו ניתן להשפיע עליה השפעה בעלת כוח כפייה ולשעבדה לרצוננו הסובייקטיבי; אלא הוא, ברוך הוא, הנו יישות אישית בעלת חירות מוחלטת, רצון חופשי ויכולת בלתי - מוגבלת, יישות המצווה על העולם בחירות, ואשר הודיעה לאדם את רצונה כאמת - מידה מוחלטת של הדברים וכקנה מידה מוחלט לרצונו החופשי של האדם.

לרצון ה' חייב האדם למסור את כל נפשו בשמחה, בחירות ובכל כוחות הנפש שבו, ורק אז תשרה עליו ברכת ההשגחה העליונה והיא תשלח הצלחה במעשי ידיו. השמיעה בקול ה' מתוך חירות הרצון - דיה להביא ברכה לאדם, לכלל ולפרט, בכל עת ובכל מקום, ואין דבר בין שמים וארץ שיהיה בו כדי להחליף אותה.

כל שרירות לב סובייקטיבית כמוה כאליליות וכעבודה זרה, שכן יסודה אמונת ההבל, שיש בידי אדם להשפיע לפי שרירות ליבו על עיצוב נסיבות עתידו - השפעה בעלת כוח כפייה; והרי אין זאת אלא האמונה, שיש בידי אדם להטות את רצון האלוהות, ונמצא האדם מעמיד את ה"אני" שלו במעמד של שוויון עם רצון ה', ולא עוד, אלא במעמד של ניגוד אל רצון ה'.

בפרשת השבוע אנו פוגשים בדור מקבלי התורה! שחוטאים בחטא העגל! הרש"ר הירש שמות פרק לב פסוק א עומד בדבריו על עומק החטא בכך שייחסו למשה רבינו כוח על טבעי של יכולת השפעה על הקב"ה, אותו כוח שהוביל אותם לחטא העגל, החטא הנורא, ואלו המשך דבריו:

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

"בחבלי אמונת הבל זו של שרירות - לב אלילית היו אסורים האנשים האלה, אשר אמרו אל אהרן: "קום עשה - לנו אלהים אשר ילכו לפנינו, כי - זה משה האיש, אשר העלנו מארץ מצרים, לא ידענו מה - היה לו!"

הם לא ראו במשה את עושה רצונו של ה', שה' בחר בו בחירות, מתוך יוזמה חופשית, והטיל עליו את שליחותו בחירות; אלא הם ראו בו במשה דמות איש, אשר התעלה בכוחות עצמו מעל לטבע האדם הרגיל ורכש תכונה אלוהית - איש שבכוח השפעתו להטות את רצון האלוהות ושבכוח יישותו להבטיח חסות מטעם האלוהות. בעיני האנשים האלה לא היה זה ה' שהוציאם ממצרים באמצעותו של משה, אלא היה זה משה שהיטה את רצון ה' לעשות את מעשה הגאולה הזה.

בעיניהם, הקשר הנצחי עם ה' לא נוצר על ידי התורה האלוהית שנמסרה להם בידי משה, והערובה הנצחית לחסות ה' עליהם ולקירבת ה' שבהישג ידו של כל אחד ואחד, ללא מתווך.  אלה לא היו בעיניהם סידרי החיים האלוהיים, דהיינו המשפטים, שיישארו עמם אף בשעה ששליחם הזמני לא יהיה עוד. אלא יישותו של האיש משה הקרוב לאלוהים - זה היה להם הקשר והתנאי שיצר את זיקתם אל ה', ויישותו היתה להם הערובה לחסות ה' עליהם.

הם האמינו, שיחסו של משה אל ה' הוא פרי יוזמתו של משה ולא של ה', ובדרך זו האמינו, כי לאחר פטירתו המשוערת של משה יהיה בידם לעשות מעשה בכוח עצמם, שיהיה בו משום יוזמה המכריעה את ידי האלוהות, ולפיכך סברו שעליהם להפעיל יוזמה זו. התודעה היהודית החופשית, שיסודה תפיסת האדם ביחס ישיר ובלתי - אמצעי אל ה', כשהתנאי היחיד והבלעדי ליחס הזה הוא עשיית רצון ה', - תודעה זו טרם נתבהרה להם בתכלית הבהירות, או שמא טושטשה תודעה זו בליבם על - ידי הפחד מפני הנדודים במדבר, שמעתה יהיו ללא מנהיג.

 

הכותב הינו ראש בית המדרש ברקאי- חיספין