אאא

צביקי גדל כל ימיו בבית של שומרי תורה ומצוות קיבל חינוך למופת והיה לנער החלומות של כל אב ואם עובדי ה', חבר טוב כמוהו מכל הבחינות היה לצביקי קראו לו גידי. יחדיו היו צועדים ושבים מהתלמוד תורה ואל לימודי המתמידים שבערב, הוריהם רוו מהם נחת דקדושה.

שיא השיאים היה בפורים בהיותם בשיעור ב', הם לקחו על עצמם ללמוד בימי הפורים מסכת שלמה בתענית דיבור, במשך ימי הפורים הם ישבו ולמדו ללא הפסקה, תוך כדי קיום מצוות היום חייב איניש לבסומי.

כאשר נכנס לבית המדרש רב השכונה הישיש, הוא בירך אותם בברכה מוזרה - "יהי רצון שגם בחמרמורת לא תפרדו". אחד מתלמידי הרב שנכח במקום הסביר לצעירים, שלאחר כל שתית אלכוהול הגוף מגיב במה שמכונה "האנגאובר" (תופעה גופנית אשר עלולה להתרחש מספר שעות אחרי צריכה של אלכוהול) ובעברית זה חמרמורת והרב התכוון לברך אתכם שכאשר תחזרו לעולם החומרי תזכו להישאר בדרגה שכזו.

השנים חלפו וצביקי המתמיד חווה משבר אישי, שגרם לו לשנות מסלול בחיו, גידי לא ראה אותו מספר שנים ושמועות רבות הסתובבו בשכונה אודת צביקי, גידי נצר את הכאב בליבו על ידיד נעוריו שנעלם מעולמו תרתי משמע.

פורים דפרזים רחובות העיר ששים ושמחים, קבוצות מתתי"ם שונים מנסים לאתר את העשיר הסמוי, שירת אוי אוי אוי המושרת בפי המוני העם בעיקר צעירים מלאי מרץ נעורים שיר ששנים רבות מושר בכל התקהלות העולה על שני בני אדם בפורים או בודד עם רמת אלכוהול גבוה בדמו,  ושמקורו על פי הסוד בהררי קודש, נשמעת שוב וכל פעם בעמקנות יתר בקרן רחוב אחרת סביב קיפוצם העליז של אברכים אנשי ספר הפורצים בשמחת היום ברחובה של עיר שאינה מוכרת להם, פורים יהודי!

בשעות הצהרים כשכל משפחה ומשפחה ישבו לקיים את מצוות היום, קול אחר נשמע בפאתי הרחובות, קול שירה צרוד ועייף קול עמוק ושבור מלא בגעגועים, ותוסף אסתר ותדבר... קלי קלי למה עזבתני, איש לא נישאר אדיש כאשר המילים קלי קלי הגיעו לדציבלים גבוהים במיוחד ואילו המילים עזבתני נאמרו בבכיות נוראיות, גידי שפשף את עיני שוב ושוב, צבט את עצמו האם אכן זה צביקי שם מתגלגל על המדרכה בבכיות של "למה עזבתני"? את הדרך ממרפסת ביתו אל צביקי איננו יודע אם עשה דרך המדרגות או שמא בזינוק הישר מקומה שניה, החיבוק היה ארוך ומלווה בבכי שהפך אט אט אל ריקוד שמח של "אם על המלך טוב- אם מצאתי חן בעיניך, המלך"

לריקוד הצטרפו עוד ועוד מבושמי יין ושאינם, מבוגרים ונערים, אנשי ירושלים ואנשי כל הארץ, מחופשים ומקוריים, יחדיו קיפצו במעגלים סוערים, יד ליד כתף לכתף, לשעות בודדות נשכחו צבעי החולצות והכיפות, צורת התספורת ואורך המכנסיים, שירת הלב במצוות היום איחדה את כולם, אלו שהמרן שלהם הורה להצביע בבחירות כך ואלו שהמרן שלהם הורה ממש ההיפך, יחדיו התעלו לשעות של חיבור לבבות. דמעות רבות ניגר מעיני הנשים שעמדו במרפסות, אמא של צביקי כלל לא יכלה לראות דבר מרוב דמעות, חיבוקה החם של אמא של גידי שפרצה לביתה ללא אישור רק חיזק את הדמעות שניתחו ארצה כמים....

השעות חלפו ושתויי היין מצאו עצמם איש איש במקום מנוחתו, אלו שהספיקו להגיע למיטה אמתית ואלו שדמיינו כי ספסל הרחוב או מדרגות הבניין נמשלו לכריות נוחות, כולם היו שקועים להם בשינה ערבה להעביר את כמויות האלכוהול שבגופם.

רק שני בחורים עם עבר משותף ואחיד, ועם הווה שהוא לוט בערפל, ישבו להם יחד בבית המדרש זה ליד זה עם גמרא מנסים להזכיר ימים מקדם ולהיזכר מחידושי תורתם מלפני שנים, רמת האלכוהול שבדמם החל לתת את סימניו וטרם שקעו בשינה ערבה על דפי מסכת קידושין המוכרת להם הספיק צביקי להגיד לגידי בקול רווי געגועים ותחינה, רק שהחמרמורת לא תפריד בינינו... שנזכה להישאר בדרגה שכזו גם כשנחזור לעולם החומרי, אמן השיב גידי!

 

הכותב הינו ראש בית המדרש ברקאי- חיספין, וחבר אגוד ענ"ף.