אאא

דף כג

*בא לימלך. *המפריש לאחריות. *אין מרגילין.

א.  המקרה שנחלקו רבי ורבנן, לר''ה דווקא בבא לימלך פליגי האם עושים תקנה בקדשים ואומרים לו שיתכפר באבודה, ולרבי אבא א''צ לימלך ופליגי האם מתכפר באבודה או דהמפריש לאיבוד הוי כאיבוד. והשמועות 1. כשיש מנחות מרובות אמרינן שאין לאכלם עם חולין ש''מ דעשו תקנה בקדשים, ודחי דזהו כרבנן. 2. שעיר המשתלח שמת והפריש אחר מתכפר בשני שבזוג ראשון והשני ירעה כיון שאין חטאת צבור מתה ומשמע דיחיד שהפריש לאחריות מתה, ודחי דאתי כרבנן. 3. המפריש חטאת ואבדה והקריב אחרת תחתיה תמות ומשמע דבלא תרעה אף בנתכפר בשאינה אבודה, ותירץ דקתני מילתא דפסיקא, וכן במעות.

ב.   דין המפריש לאחריות 1. בשני ציבורי מעות מתכפר באחד מהן והשני יפלו לנדבה, וקמ''ל אליבא דר''ש בחטאות המתות דלית ליה רועה אלא רק מתה, ואף דאשכחן דלר''ש איכא עולה הבאה מן המותרות זהו כגון שהפריש צבור אחד ונותר אבל איצטריך לאשמועינן בהפריש לאחריות. 2. המפריש שתי חטאות לאחריות מתכפר באחת והשניה רועה וקמ''ל דלרבי תמות דווקא באבודה, ור''א בר''ש דסובר תמות סובר כאביו דלית ליה רועה. ולרב בשעיר המשתלח ביחיד מתה אף דהפריש לאחריות, זה משום שסובר מצוה בראשון והוי כמפריש לאיבוד.

ג.    אין מרגילין להפשיט בשלימותו דרך הרגלים, ומ''ט 1. ביו''ט, כיון שטורח שלא לצורך יו''ט. 2. בבכור בעל מום כב''ש דסברי שנשאר בקדושתו, ולא העמיד כר''א בר''ש כיון דאיירי בפסוה''מ דאלימי שתופסים פדיונן. 3. פסולי המוקדשין כר''א בר''ש דאמר אפילו בשר בעלת מום בקדירה תשרף בנזרק דמה של התמימה, ולא מוקי כב''ש כיון דאיירי דווקא בבכור שקדושתו מרחם. ואין להתיר להרגיל כדי שיפדה ביוקר, דמה שמשביח בעור פוגם בבשר, נראה כעובד בקדשים או גזירה שמא יגדל עדרים.

הדרן עלך פרק רביעי דתמורה!

 

שאלות לחזרה ושינון

א. המח' מהו המקרה דפליגי רבי ורבנן באבודה והשמועות (3)

ב. דין המפריש לאחריות (2)

ג. אין מרגילין היכן ומ"ט (3)

 

לפרטים תגובות והערות: a7653733@gmail.com