אאא

צריך לומר ביושר, החופש הגדול שמתקרב לסיומו מעניק לנו הזדמנות פז להיות זמן רב עם ילדינו, להכיר אותם טוב יותר, ולבסס את הקשר איתם. אבל מאידך, ההזדמנות הזו כוללת גם אתגרים רבים, משום שהשעות הרבות המשותפות, דורשות מאתנו להעמיד יותר גבולות, ולא פעם אנחנו נדרשים להפעיל סמכות.

דווקא בימים אלה, רגע לפני שהחופש נגמר, רגע לפני שילדינו חוזרים ללימודים ובעצם למסגרת הרגילה, חשוב שאנחנו ההורים נשמור על גבולות גזרה ברורים, ששמור על אווירת המשמעת כדי להעניק לילדינו על אווירה של יציבות ומסגרת בטוחה.

על מנת לעשות זאת מבלי ששני הדברים – חיזוק הקשר עם הילדים והצורך בשימת גבולות והפעלת סמכות – יעמדו בסתירה זה לזה, גיבש אריה אשדת, רכז התוכנית להנחיית הורים במרכז י.נ.ר, מספר כללי זהב:

  • תיאום מוקדם

לשוחח עם הילד ולנסות להגיע איתו להבנות מוקדמות. לדוגמה: ילד יקבל בקלות רבה יותר את שעת השינה אם היא נקבעה איתו בשיחה משותפת, הרבה יותר מאשר לו זו תבוא כהכתבה ללא שיחה מקדימה.

  • אפשרות בחירה

ההורה מכתיב את גבולות הגיזרה, אבל מאפשר לילד להיות שותף מלא בדיון כאשר ההורה ינסה לאפשר לו מרחב מסוים של בחירה. כך לגבי הדוגמה שנתנו לשעת השינה, מניסיוני, ילדים לא יציעו שעות שאינן הגיוניות, וגם אם כן, ההורה יוכל בקלות לומר בחיוך 'זה נראה לי מאוחר מידי, בא תנסה להציע שעה הגיונית יותר'.

  • הפעלת סמכות עניינית

אם בכל זאת צריך להפעיל סמכות, חשוב שהיא תופעל באופן ענייני, כדי שהילד יבין שאנחנו מתעקשים על ביצוע כלל כלשהו לא משום שהוא הרגיז אותנו ועכשיו אנחנו נוקמים בו, אלא משום שהכלל חשוב בעינינו. ילדים מבינים שתפקידם של הורים לקבוע את הכללים בבית, אבל הם ממש לא אוהבים שההורים עושים את זה מתוך כעס או נקמנות.

  • עקביות תקיפה ורגועה

במידה ואנחנו נתקלים במצב שבו הילד מסרב להוראה שלנו, אין צורך להתלהם ולצעוק. את הכעס כדאי להחליף בהוראה נחושה וברורה, שתגרום לילד להבין שאנחנו לא מתכוונים להיכנס לוויכוח.

אמירה נחושה ושקטה נשמעת סמכותית בהרבה, מאמירה מתלהמת ועצבנית. במידת הצורך, ניתן לחזור על ההוראה מספר פעמים, עד שהילד מבין שאין לנו כוונה לוותר.

במרבית המקרים לאחר מספר חזרות, שנאמרות בצורה שקטה ונחושה, הילד יקיים את ההוראה. צריך לזכור שמותר לו לומר 'אוף' תוך כדי הביצוע, כל עוד הוא מבצע.

  • יציבות המשמעת

חשוב להקפיד על עקביות בהוראות שלנו ובעמידה עליהן. אם אנו לא יציבים ולעתים עומדים על ביצוע ההוראה ולעתים לא, הילד לומד שאין חובה לקיים את ההוראות, והדברים יהיו נתונים לוויכוחים בלתי פוסקים.

נוכחתי לא פעם בהורים שנותנים הוראה לילדיהם בטון שאינו משתמע לשתי פנים, אבל כשהילד מתעלם ממנה, גם הם חוזרים לענייניהם כביכול אירע מאומה. בכך מלמדים הם את הילד שאין חיוב לציית להוראותיהם.

  • ויסות כמות ההוראות

כדי שהבית לא יהפוך למחנה צבאי של פקודות וביצוען, חשוב לווסת את כמות ההוראות. להתמקד במספר כללים חשובים שעליהם אנחנו עומדים בתוקף, ואילו לגבי יתר הדברים להעדיף את השיחה עם הילד על הנושא, ופחות את ההוראה הסמכותית הנחרצת.

  • לדבר ברור

את ההוראה שאנחנו נותנים, יש לתת בצורה בהירה ופשוטה, שהילד יבין אותה היטב, ולא ברמזים. לדוגמה: במקום לומר 'אני רואה שאתם חושבים שיש כאן משרתת בבית הזה', עדיף להגיד במפורש ובשפה פשוטה: 'אני מבקשת שתקפידו לשים את הכלים בכיור אחרי הארוחה'. כך הילדים יבינו באופן ברור מה נדרש מהם.

  • אווירה נעימה

הדבר החשוב ביותר הוא, שהאווירה הכללית בבית תהיה נעימה ושמחה, ולא חלילה של מלחמה בין ההורים לילדיהם. לשם כך, צריך להקפיד על מינון נכון בהפעלת הסמכות, וגם כאשר היא מופעלת, להפעיל אותה באופן יעיל, על פי הכללים שקבענו, ומבלי להתלהם ולצעוק.

  • תכנון פעילויות

טיפ אחרון לסיום: גם בסוף החופש כדאי מאוד להקפיד גם על פעילויות רבות לילדים. ילדים משועממים מתנהגים בצורה הרבה פחות טובה מילדים עסוקים, וקשה לצפות מילדים קטנים שיעסיקו את עצמם שעות כה רבות, לכן חשוב לתכנן זאת מראש.

 

חופש נעים ומלא שמחה!