אאא

השבת מוציאים שלושה (!!!) ספרי תורה. איזה כיף!

פרשת מקץ. שבת חנוכה. ראש חודש טבת. איזה אור! איזה אושר! איזה שמחה!

לכבוד המאורע החשוב נעשה "סלט חי" מכל השלושה ביחד! ואם תרצו זה בכלל לא סלט חי אלא תבשיל חם ולוהט!

ונתחיל מפרשת שבוע (תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם):

יוסף מתנכר לאחיו וקובע נחרצות "מרגלים אתם לראות ערות הארץ באתם". "ויאמרו אליו לא... כנים אנחנו לא היו עבדיך מרגלים". יוסף קוטע את הויכוח ופוסק: "בזאת תבחנו... בבוא אחיכם הקטֹן הנה... ואת אחיכם הקטֹן תביאו אלי ויאמנו דבריכם (שאתם לא מרגלים) ולא תמותו". בהמשך מסופר שיעקב הטיל וטו על הורדת בנימין למצרים מחשש לשלומו, ולבסוף יהודה לוקח אחריות אישית על בנימין "וַירדו מצרים וַיעמדו לפני יוסף". "וירא יוסף איתם את בנימין... וישא עיניו וירא את בנימין אחיו בן אמו ויאמר הזה אחיכם הקטֹן אשר אמרתם אלי. ויאמר אלקים יחנך (יתן לך חן) בני". "וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו ויבקש לבכות ויבוא החדרה ויבך שמה. וירחץ פניו ויצא ויתאפק..."

מה הפירוש "נכמרו רחמיו"? מבאר רש"י: "נתחממו. ובלשון משנה: על הכומר של זתים, ובלשון ארמי: משום מכמר בשרא, ובמקרא: עורנו כתנור נכמרו... 

יוסף מתחמם מרוב התרגשות, הוא בורח לחדר צדדי ומתחיל לבכות.... ממה הוא בדיוק התרגש? מספר רש"י (מג.ל.):

כשיוסף פוגש את אחיו בנימין, הוא שואל אותו: יש לך אח מאם?

עונה בנימין: אח היה לי ואיני יודע היכן הוא.

יוסף: יש לך בנים?

בנימין: עשרה.

יוסף: ומה שמם?

בנימין: בלע ובכר אשבל גרא ונעמן אחי וראש מֻפים חֻפים וארד.

יוסף: מה טיבם של שמות הללו?

בנימין: כולם על שם אחי והצרות אשר מצאוהו. בלע שנבלע בין האומות. בכר שהיה בכור לאמו. אשבל ששבאו א-ל. גרא שנתגייר באכסניא (נעשה גר). נעמן שהיה נעים ביותר. אחי וראש אחי היה וראשי היה. מֻפים מפי אבי למד. חֻפים שלא ראה חופתי ולרא ראיתי אני חופתו. ארד שירד לבין האומות. (מסיים רש"י) מיד נכמרו רחמיו!!!

מבאר הרבי מליובאוויטש (על יסוד דברי בעל התניא):

יוסף מסמל את היהודי שנבלע וירד לבין האומות. אמנם בעבר הוא למד תורה בחיידר, נשמתו חצובה מתחת כסא הכבוד, ועוד במעי אמו הוא כבר סיים את כל התורה כולה... אבל בחלוף הזמן הוא נעשה גֵר זַר ומוזר. הוא מתערבב בין הגויים (מִתְּיַוֵן). עד כדי כך שהוא מתנכר לאחיו ומדבר עימם קשות...

השבטים באים כדי להדליק את הניצוץ היהודי של יוסף. הם מחפשים את הניצוץ היהודי ולא מוצאים... וכי הם יכולים למצוא את הניצוץ החבוי בתוך יוסף? הם, האחים שכ"כ שנאו אותו... הם שזרקו אותו לבור... הם שמכרו אותו...

אבל אז מגיע בנימין אחיו. בֶּן יַמִין. "ימין מקרבת". וכך בנימין מספר לו: אחי היקר, אני אוהב אותך! מעולם לא שכחתי אותך! עשרה בנים לי וכולם מזכירים לי אותך, אחי היקר! אני לא יכול לשכוח אותך!

בנימין הצדיק מכוּנה בפרשתנו "נער" "אַחִיו הקטֹן" "ילד". הסיבה: כי הוא צעיר הבנים. 

בנימין מספר ליוסף בשיא הפשטות (תמימות של ילד) איך שהוא אוהב אותו וזה ממיס את לב הקרח הקר והמֶנוּכַּר של יוסף והוא לא מצליח להתאפק... יוסף פורץ בבכי. לִיבּוֹ נִכְמַר (מתחמם) בקרבו...

זה השיטה לקרב יהודים - באהבה!

ובאהבת ישראל נביא את הגואל!

אבל זה עדיין לא ממיס את יוסף לגמרי, יוסף עדיין מתנכר לאחיו. הוא בורח לחדר ובוכה אבל ממשיך לעשות הצגות כאילו הוא עוכר ישראל...

ואז מגיע תור יהודה להדליק את הניצוץ החבוי של יוסף, (בסוף פרשתנו ובתחילת פרשת ויגש שנקרא השבת במנחה) יהודה לקח אחריות אישית "כי עבדך ערב את הנער" לקחתי אחריות על הילד... יהודה הוא יהודי של מסירות נפש! בתוך השם שלו (יהודה) רואים את הקב"ה (הוי'), הוא יהודי שלא רואה בעיניים ומוכן להלחם בכל ארץ מצרים כדי להציל נער יהודי (בנימין) אחד. זה ממיס את יוסף "ולא יכול יסוף להתאפק... ויתודע יוסף אל אחיו"...

זה הדרך לקרב יהודים! באהבה ומתוך מסירות נפש ולקיחת אחריות!

ומכאן נצעד לתוככי החנוכה!

מאי חנוכה?

העולם נוהג לומר ווארט (כמדומני בשם ר' מאיר שפירא, שבימים אלה אנו אפופים בניחוחות סיום הש"ס - דף היומי - שהוא זכה לתקן...) מאי חנוכה? דתנו רבנן... שחכמים יושבים ולומדים זה חנוכה.

וזה מתאים, שהרי היונים רצו להשכיחם תורתך! וממילא, חנוכה זה ניצחון על היונים ולכן יושבים ולומדים.

אבל יש להוסיף: בחסידות מבואר שהיונים לא התנגדו לרַציוֹנַל שבתורה, היא התורה השכלית. היונים היו פילוסופים, הם פיתחו את המדע והצעידו אותו כמה צעדים קדימה. הם ידעו להעריך את חכמת התורה "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים". תלמי ביקש משבעים (ושניים) זקנים שיתרגמו את התורה לשבעים לשון (או ליונית. תלוי בגירסאות).

לא היה אכפת ליונים שיקיימו את התורה ההגיונית. היונים התנגדו בעיקר ל"חוקי רצונך" - לחלקים הבלתי מובנים בתורה. לכן הם "טימאו כל השמנים". לא היה אכפת להם שמדליקים אור, זה דבר הגיוני. אבל למה צריך שמן טהור? מה זה בכלל שמן טהור? מישהו רואה הבדל בין השמן הטהור לשמן הטמא? זה מה שהטריד את היונים!

השכל קר כקרח, והרגש חם ולוהט.

השכל אמנם גבוה מהרגש (הן במישור הפיזי, הראש מעל הלב. והן במישור האנושי, שכל הוא עדין ועמוק יותר מהרגש) אבל החיסרון של השכל שהוא קר והמנוכּר (אובייקטיבי), ולכן הוא לא נותן מקום ללהט בלתי הגיוני. דווקא הרגש הסובייקטיבי הוא מאפשר לאדם לטפס לקשר בלתי הגיוני עם הקב"ה...

היונים הלכו בעקבות ההיגיון הקר ולא נתנו מקום לרגשות היהודיים הלוהטים הבלתי נתפסים בשכל. היונים נלחמו בכל מה שנדף ממנו ריח של קדושה וטהרה (מושגים בלתי ניתנים להבנה ותפיסה בהיגיון). לכן הם גזרו על שבת! מילה! חודש! שלושתם קדושים ומקודשים.

שַאבֶּעס, הֵיילִיגֶע שַאבֶּעס, שַבָּת קוֹידֶש!

מילה, אות ברית קודש!

חודש, קידוש החודש!

(ראוי לציין: שבת מילה חודש ר"ת שמ"ח. כי דווקא כשהיהודי ניגש לרובד העל-שכלי שבתורה רק אז הוא מתרומם מאחיזתו בעולם השכלי מציאותי הרציונלי וזה מה שמאפשר לו לשמוח ולקפץ ולהתנתק מהקרקע. ואכמ"ל)

כמו כן רצו היונים להרוס את טהרת המשפחה "כל הנישאת, תבעל להגמון תחילה"... ו"טימאו כל השמנים" כנ"ל...

ומעתה, מאי חנוכה? חשמונאים!

בדרך הצחות י"ל: חש-שמונאי. שמונה הוא מספר שמעל הטבע כידוע (כי העולם (הטבע) נברא בשבע ימים). החשמונאים נגעו בשמונה שמעל הטבע.

החשמונאים צעדו במסירות נפש לא הגיונית בעליל. הן מבחינה מספרית והן מבחינה ארגונית. רק לחשוב כמה משתפי"ם היו ליונים (מתיַוְנים)...

במסירות הנפש שלהם המיסו החשמונאים את הררי הקרח של היונים והמתיונים... כך אומר משורר התהלים (צז): ה' מָלָךְ תָּגֵ֣ל הָאָרֶץ יִשְׂמְחוּ (שמ"ח...) אִיִים רַבִּים... אֵשׁ לְפָנָ֣יו תֵּלֵךְ וּתְלַהֵ֖ט סָבִ֣יב צָרָֽיו. הָרִים כַּדּוֹנַג נָמַסּוּ מִלִּפְנֵ֣י ה' מִלִּפְנֵי אֲד֣וֹן כָּל הָאָרֶץ.

הקליפות וסטרא אחרא מכונים בזוהר טורי דפרודא (הרים נפרדים) כי הקליפות מגביהות ומנשאות עצמם (כמו הר גבוה וגאה) כנגד ה'... האש והלהט שמחה של מצוה בקדושה ובטהרה ממיס את כל הקרח... זה פירוש הפסוק: "הרים כדונג נמסו".

סיפר הרבי הריי"ץ:

הבעש"ט חיבב אור! פעם אחת בבית הכנסת של הבעש"ט הקדוש לא היה מספיק נרות. אמר הבעש"ט שיעשו נרות מקרח וידליקו אותם. וכן עשו, "ויהי אור"! הוסיף הצמח צדק ואמר: אצל חסידי ותלמידי הבעש"ט אפילו נרות של קרח דלקו והאירו!

בעיר סמרה שברוסיה עשה השליח הרב שלמה דויטש חנוכיה מקרח! זהו חנוכה, מסירות נפש!
להאיר את החושך! להדליק את הקרח! להאיר גם בצד השמאלי (מקום בו שוכן היצר הרע, בעוד ש"לב חכם לימינו")! ומוסיף והולך: כל יום לכבוש-להדליק עוד נר בצד שמאל! עד שביום השמיני גם הנר הכי שמאלי (שמאלני) דולק ומאיר!

ומכאן נצעד לתוככי החודש הקר והקפוא של השנה - חודש טבת.

על הפסוק "ותלקח אסתר אל המלך אחשורוש... בחודש העשירי הוא חודש טבת" אומרת הגמ' (מגילה יג.) שחודש טבת הוא "ירח שהגוף נהנה מן הגוף". (כשקר כיף להשתפשף ולהתחכך האחד עם השני... משפשפים את הידיים כדי לחמם אותם וכן הלאה...)

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

בחסידות מבואר שהחודש הקר מסמל את החושך והקדרות הרוחנית. השמש הוי' פחות מאירה ופחות מחממת... ודווקא אז, כשהיהודי נדרש לשבור את הקרח, דווקא אז הקב"ה נהנה במיוחד. הקב"ה ועם ישראל נמשלו לבעל ואשה וזהו "ירח שהגוף נהנה מן הגוף".

זה הקשר גם ליום ההילולא של בעל התניא שחל בחודש זה (כ"ד טבת).

בעל התניא היה מכונה בפי חבריו, תלמידי הרב המגיד ממזריטש, "דער ליטוואק" (הליטאי), וזה מפני שהוא נולד וגדל בליטא. בצעירותו היתה לו סברא ליסוע להגר"א כדי ללמוד תורה מפיו, ולבסוף הוא הכריע: ללמוד אני יודע קצת, להתפלל איני יודע. ולכן הוא הלך למזריטש כדי ללמוד להתפלל.

אם למתוח קַוֵי מִתְּאַר כללים בין יהדות ליטא לבין יהדות פולין. הרי שיהדות ליטא היא יהדות שכלתנית קרה ומחושבת (ע"פ שולחן ערוך כמובן). בעוד שיהדות פולין היא יהדות רגשנית חיה ולוהטת.

בעל התניא בהיותו יליד ליטא היה שכלתן בטבעו, והוא החליט לייסד דרך שכלתנית בעבודת ה'. שיטת חב"ד, חכמה בינה דעת, כדי להחדיר לתוך השכל הקר-קרח אור וחיות אלוקית לוהטת, ובכך להמיס את הקרח עד שגם הוא ידלוק!

שבת שלום ומבורך!

לתגובות והארות:
Misraeli770@gmail.com