אאא

השבוע נקרא בתורה פ' בא, אבל לא רק, בעלות המנחה נקרא גם את תחילת פרשת בשלח.

אני רוצה לכרוך שתי פרשיות אלו (בא ובשלח) סביב עניין מאוד מאוד עצוב. טרגדיה של ממש.

רש" בפרשתנו מציין שבמכת חושך מתו היהודים שלא רצו לצאת ממצרים. למה הם מתו דווקא במכת חושך? כדי שהמצרים לא יבחינו בכך. אילו ראו זאת היו לבטח שמחים ומודים לאלילם. לכן ה' המית יהודים גלותיים אלו שלא רצו לצאת ממצרים במכת חושך.

שתי שאלות חשובות:

א. למה הם לא רצו לצאת? וכי היה להם טוב בשעבוד מצרים?

ב. בכמה יהודים מדובר?

(תשובה לשאלה ב) במדרש נחלקו התנאים כמה יהודים יצאו ממצרים. התורה כותבת בתחילת פרשת בשלח: "וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים" מה פירוש המילה "חמושים"? רש"י מביא דעה אחת ש"חמושים" הפירוש אחד מחמש. כלומר: 20% מכלל בנ"י יצאו ממצרים בעוד ש-80% מבני ישראל מתו במצרים (במכת חושך). ובחישוב פשוט: אם יצאו 600 אלף יהודים הרי שמתו פי ארבע מסכום זה, קרי: 2.4 מיליון יהודים מתו במכת חושך. זה טרגדיה נוראית בהיקף חסר תקדים. משך מכת חושך הייתה ששה ימים, ובמשך ימים מועטים אלו מתו מיליוני יהודים.

במדרש ישנן עוד שני דעות: תנא אחד סובר ש"חמושים" פירושו אחד מחמישים ולפי דעה זו מתו 600 אלף × 49 (= 29,400,000). תנא אחר סובר ש"חמושים" פירושו אחד מחמש מאות, ולפי דעה זו מתו 600 אלף × 499 (= 299,400,000). וישנה עוד דעה אך נסתפק במספרים העצומים שהזכרנו...

רק לחשוב על המספרים העצומים הללו. מדובר בהיקף של עשרות או מאות מיליוני בני אדם שמתו בששה ימי מכת חושך...

שתי שאלות נוספות עלינו לברר:

ג. כיצד יתכן שתוך 210 שנים יוצאי ירך יעקב שירדו למצרים הפכו לעשרות או מאות מיליוני בני אדם? אמנם כל אשה ילדה "ששה בכרס אחת" אבל עדיין תמוה ומפליא להגיע למספרים עצומים כאלו.

ד. ישנו כלל "אלו ואלו דברי אלוקים חיים". ומכיון שכל דברי התנאים אמת, לכן נוצר כלל חדש שלא יתכן מחלוקת במציאות. כמה יהודים מתו בפועל במכת חושך? לא יתכן שיהיה מחלוקת במציאות כי אז אחת הדעות מוכרחת להיות לא נכונה, ולפ"ז עלינו להבין כיצד כל שלושת הדעות בתיבת "חמושים" (1/5 1/50 1/500) הן אמת?

מבאר הרבי מליובאוויטש:

(תשובה לשאלה א) כאשר משה הגיע לבשר את בשורת הגאולה "לא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה". בני ישראל לא האמינו שיגאלו וכל עוד אין אמונה שאפשר להיגאל פשוט אי אפשר להיגאל. הבסיס לגאולה זה אמונה.

בודדים מעם ישראל הלכו אחרי משה והאמינו בבשורת הגאולה, בעוד ששאר העם הלך לקושש תבן ולהמשיך בעבודת פרך.

משה לא ויתר והתחיל במסע פרסום נרחב "הגיע זמן הגאולה" והתחיל להראות אותות ומופתים יד מצורעת מטה נהפך לנחש ומים שנהפכים לדם וכך לאט לאט התחילו להתקבץ סביב משה המאמינים והם הלכו והתרחבו.

(תשובה לשאלה ד) בהתחלה המאמינים היו 1/500 אבל כל אחד קיבל משימה לשכנע עוד עשרה יהודים וכך זה נהפך ל-1/50 ושוב קיבלו הוראה שכל אחד יביא עוד עשרה יהודים וכך רוב העם האמין בבשורת הגאולה. (ומזה מובן תשובה לשאלה ג. אכן כמות היהודים לא הגיעה לעשרות מיליונים כפי שנראה בפשטות מלשון המדרש בפשטות).

קשה לשפוט את אנשי הגלות המרירים שלא האמינו לבשורת הגאולה. עבדים בני עבדים נכדים של עבדים נינים של עבדים, כמה דורות (210 שנים) של עבדות. אנשים התרגלו לתודעה הגלותית. חשבו גלות אכלו גלות (לחם עוני) ישנו גלות נשמו גלות. ולפתע מגיע מישהו ממדיין ומספר שהולכים להיגאל. זה נשמע חלום! הרגש הספונטני אומר: אין סיכוי.

לשם המחשה עד כמה תודעת הגלות הייתה נטועה בהם אפשר להביא ווארט של רבי צדוק הכהן מלובלין:

פרשת בשלח מתחילה במילים "ויהי בשלח פרעה את העם". מקשה רבי צדוק: "אין ויהי אלא לשון צער", ומה הצער "בשלח פרעה את העם"? אדרבה, זה מאורע שמח.

הוא מותיב והוא מפרק: כאשר הגיע רגע הגאולה אמר משה לבני ישראל "הגיע עת דודים" יוצאים ממצרים. הלכו בני ישראל לקבל רשות מפרעה, הוא הרי האדון שלהם... ומה פרעה עשה? פרעה שילח (גירש) אותם, וכפי שנא' בפרשתנו "כשלחו כלה יגרש אתכם מזה".

זהו הצער הגדול ביציאת מצרים ולכן אומרת התורה "ויהי (ל' צער) בשלח פרעה את העם".

זה עצוב מאוד שלאחר עשרת המכות, ולאחר מכת חושך שבה מתו כל היהודים הגלותיים שלא רצו לצאת ממצרים ונשארו רק את היהודים שרוצים להיגאל, גם הם עדיין לא השתחררו מהתודעה גלותית, ומחכים לאישור של פרעה כדי לצאת ממצרים.

אפרופו עסקת המאה. 

הרבי מליובאוויטש זעק עשרות שנים שצריך לספח וליישב את כל שטחי ארץ ישראל שניתנו לנו מאת ה' ושוחררו בניסים גלויים במלחמת ששת הימים.

אך ראשי הממשלות שלנו מחכים שהגויים ירשו לנו... מתוך ההתנהלות הקלוקלת הזו נראה כביכול שהארץ הזו שייכת לאו"מ או לערבים והם הם יאשרו לנו היכן להחיל ריבונות והם הם יגידו לנו היכן יהיה מותר ליהודים לגור והיכן חלילה לא... עצוב.

אך לו יהי כן. עדיף שנצא ממצרים באישור של פרעה מאשר להישאר בגלות. עדיף שיחילו ריבונות באישור של נשיא ארה"ב מאשר שלא יעשו כלום...

ואולי על זה נאמר "אז יאמרו בגויים הגדיל ה' לעשות עם אלה" ורק לאחרי זה מתעוררים היהודים ואומרים "הגדיל ה' לעשות עמנו")

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

כדי שהגאולה תהיה שמחה באמת נדרש מאיתנו דבר ראשון להדביק בלהט הגאולה את כל הסובבים אותנו. אסור לנו להיות אדישים לנוכח הגאולה המקרבת אלינו, אסור לנו לשמוח בחלקנו כל אחד בנחלתו ובמשפחתו ובכספו וזהבו...

הרי היהודים שלא האמינו בגאולת מצרים מתו במכת חושך. זה היה עצוב לקבור 80% מהעם היהודי במהלך מכת חושך חודש לפני היציאה ממצרים. זה היה עצוב לצאת ממצרים בידיעה שרגע לפני היציאה מתו כ"כ הרבה יהודים ולא זכו להיגאל. בעיני רוחי מצטייר היהודי שהיה באושוויץ ושרד את כל התופת והזוועות וייחל לרגע השחרור, ודווקא ביום השחרור נפח את נשמתו ברעב...

אל דאגה. התמונה העצובה הזו לא תחזור על עצמה בגאולה הקרובה. משיח ידאג לכל יהודי. אבל כדי שזה יקרה, שׂומה עלינו להביא את האמונה לכל יהודי באשר הוא. גם האובדים בארץ אשור וגם הנדחים בארץ מצרים עלינו להביא להם את בשורת הגאולה.

אמנם בהתחלה רק 1/500 מאמין ואז כולם לועגים לו. אבל עם אמונה חזקה וביטחון יוקד נחדיר את האמונה בביאת המשיח לעוד ועוד ועוד יהודים, היהודים יתכוננו לגאולה יוסיפו בתורה ובמעשים טובים, ואז יהיה 1/50 ובהמשך 1/5 ועד שכולם כולם כולם יצטרפו לגאולה האמיתית והשלימה.

שבת שלום ומבורך!

לתגובות והארות:
Misraeli770@gmail.com