פרשת יתרו

המצווה שהחזירה את הבחור מלב המנזר

הרב מנחם ישראלי בטורו השבועי על פרשת השבוע מספר על המצווה שהשיבה יהודי שרצה להמיר את דתו ומדוע עשה הקב"ה שימוש בשפה המצרית בתוך עשרת הדברות (יהדות)

הרב מנחם ישראלי | כיכר השבת |
(צילום: שאטרסטוק)

מספרים על בחור ישראלי שסיים צבא ויצא למסע היכרות עם העולם, בתוך גלגוליו השונים הוא נקלע למנזר שתקנים מסוים והחל לרדת לעמקי הטומאה, עד שגמר בליבו להמיר דתו ולהצטרף לכת ההיא ר"ל. הוריו נלחצו והתחננו והפצירו שיחזור הביתה ואח"כ יכלכל את צעדיו, אך הוא לא אבה שמוע. לבסוף הוא הסכים לחזור לארץ לבקשת אחותו שהייתה לקראת נישואיה והוא חזר ארצה לקראת החתונה ע"מ לשוב מיד בסיום השבע ברכות.

במהלך שהותו הקצרה בארץ סחבו אותו הוריו לישיבת חב"ד ברמת אביב לשיעור תורה. השיעור היה מיועד להיות בהלכות גניבה ואבידה, אך ההורים ניגשו אל מוסר השיעור וביקשו ממנו שידבר על מעלת עם ישראל וכו' כדי שישפיע על הבן להישאר ביהדותו.

הרב שמסר את השיעור התלבט האם לשנות מהקביעות או לא, ולבסוף החליט שכיון שהשיעור קבוע וכעת עסוקים בהלכות גניבה ואבידה, הרי שצריך להמשיך במסלול הרגיל ומה שהצעיר צריך לשמוע ישמע.

בתוך ההלכות היה מוזכר האיסור לגנוב, ואדם שמצא חפץ מוטל עליו לקיים מצות "השבת אבידה" על פי סימנים.

נשמת הבחור לא נדלקה מהשיעור: ולאחר השבע ברכות חזר למזרח הרחוק והמשיך בתוכניתו המקורית להמיר את דתו ר"ל.

היום המיועד הגיע ובבוקר אותו היום ראה הבחור שלנו איך שהכומר הראשי מתכופף ומרים מהרצפה חפץ מסוים.
שאל אותו הבחור: למה התכופפת?

ויען הכומר: מצאתי שעון זהב, ומעכשיו זה שלי.

שאל הבחור: הרי אפשר להבחין ע"פ סימנים למי השעון שייך ולהשיב לבעל האבידה?

ענה הכומר: לא. כיון שזה נפל מבעליו הקודמים, ואני מצאתי. הרי זה הוכחה שה' רוצה שמעכשיו החפץ הזה יהיה שלי?
הבחור שאל שוב: שמא ה' רצה לזכות אותך במצות "השבת אבידה" ולא חלילה לגנוב את החפץ?

הכומר לא ידע מה להשיב.

ומשראה זאת הבחור הבין שבאותו מנזר אין לו מה לחפש את האמת...

שני מסקנות עולות מסיפור זה:

א. כל חלק ורובד בתורה עשוי להדליק את ניצוץ נשמת היהודי גם אם הוא נמצא בעמקי שאול.

ב. אם מקיימים מצוות רק לפי ההיגיון, הרי שלפי ההיגיון אפשר להגיע למסקנה שמותר לשקר ולגנוב להרוס ולהשחית. המצפן היחידי שיכול לשמור על איזון מוחלט בין הטוב לרע זה רק קיום התורה ומצוות מתוך אמונה מוחלטת בבורא העולם.

------

השבת נקרא על המעמד הכי נשגב מאז בריאת העולם, הקב"ה נותן את התורה לעמו ישראל.

במעמד קדוש ונשגב זה היו 600 אלף גברים שראו זאת במו עיניהם והם הם שהנחילו זאת לבניהם, ולכן אמונת העם היהודי מבוססת ונשענת בעיקר על מעמד זה, כדברי התורה בפרשת ואתחנן וכפי שמבאר זאת באריכות הכוזרי. (בשונה משאר הדתות שמבססות את אמונתן על עדויות מפוקפקות של כמה אנשים בודדים במקרה הטוב, ובכמה דתות בלי שום הוכחה ועדות כלל).

יתר על כן. אמנם אירוע זה היה במקום מסויים בעולם על הר סיני, ולמרגלותיו עמדו היהודים. אך "קול ה' בכוח קול ה' בהדר" נשמע מסוף העולם ועד סופו, כפי שהגמ' מספרת שאומות העולם נבהלו וחשבו ש"ה' למבול ישב" כלומר: מביא שוב מבול על העולם. והלכו אל בלעם בבהלה, והוא הרגיע אותם שזה לא מבול אלא "ה' עוז (תורה) לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום". כמו מספרים חז"ל שכאשר ה' אמר "אנכי ה'אלקיך אמרו אומות העולם לכבוד עצמו הוא דורש, וכך אמרו גם בדיבור "לא יהיה לך" וכן הלאה. עד שאמר ה' "כבד את אביך ואת אמך" רק אז הם התחילו להעריך.
ממוצא הדברים עולה שכל העולם היה עד לקולות והרעמים ושמיעת עשרת הדברות.

[במאמר המוסגר: ישנה תמיהה מסוימת. הרי ידוע מאחז"ל שהקב"ה הציע לאומות העולם לקבל את התורה והם לא רצו. והשאלה היא כיצד ומתי הציע ה' לאומות העולם לקבל את התורה? לפי השיר של ר' יו"ט ארליך בעיבודו של הזמר החסידי אברהם פריד על התורה והאומות נראה כביכול שהלך מלאך עם ספר תורה והציע לאומות לקבל את התורה והם לא רצו. אבל זה לא נשמע כ"כ סביר ומה עוד שזה לא תועד ע"י שום אומה שהלך מלאך והציע וכו'.

פירוש מרתק אומר הכלי יקר על כך: ה' לא הסתובב כפשוטו בכל העולם להציע את התורה לגויים כפי שעלול להצטייר מדברי חז"ל ומהשירים שנתחברו על דבריהם. אלא שבעת מתן תורה עצמו היה שקט בכל העולם כדברי חז"ל "שור לא געה וציפור לא צווח" כל העולם כולל כל העולם הקשיבו לדברי ה'. באותו מעמד היהודים אמרו על כל דיבור ודיבור "נעשה ונשמע" וכדברי רבי ישמעאל "שהיו אומרים על הן הן, ועל לאו לאו", ובאותו הזמן הגויים גם שמעו את עשרת הדברות והם ענו ואמרו על חלק מהדיברות זה מתאים לנו ועל חלק אחר אמרו זה לא מתאים לנו, וכך כל אומה ירדה מהענין בדיבור אחר. (ואם היו יחידים שכן רצו לקבל את התורה, לפי האריז"ל הם התגלגלו בנשמות הגרים שבמשך הדורות).

העולה מכך: שמעמד הר סיני היה אירוע השקה בינלאומי של התורה באופן כללי ועשרת הדברות באופן ספציפי.

ולפ"ז מובן כיצד נהו אומות שלימות אחר התנ"ך - ספר הספרים. שהרי בתודעת המוני הגויים נצרב האירוע הזה, מי יותר ומי פחות. וכאשר נחשפו בשלב כל שהוא לתורה היה קל להאמין שהדברים אכן התרחשו באמת וכדברי חז"ל "ניכרים דברי אמת"]

לנוכח חשיבותו של מעמד מרטיט זה, שׂומה עלינו קצת לעיין ולהתעמק בו ובמשמעותו.

שאלה ראשונה:

מילא "אנכי ה' אלקיך" זו מצוה רמה וחשובה (וכדברי הרמב"ם "יסוד היסודות ועמוד החכמות"), ראוי ומתבקש להוריד אותה לעולם במעמד אלוקי ונשגב שכזה. אבל מה הקשר בין כיבוד הורים/לא תרצח/לא תגנב/לא תנאף/לא תחמוד למעמד הר סיני? מצוות אלו הן מצוות כ"כ הגיונית עד שכל איש הוֹמַנִי דורש ותובע לקיימן. וכדברי חז"ל "אלמלא ניתנה תורה היינו למדים צניעות מחתול וגזל מנמלה". וכי על דברים פשוטים כאלו צריך לעשות אירוע השקה בינלאומי מפואר ונוצץ שכזה?

שאלה שנייה:

מה דעתכם אילו עשרת הדברות היו פותחות במילים בשפה הערבית כמו למשל "כִּיף חַלֶק"? זה נשמע קצת צורם ולא מתאים. אבל זה מה שהמדרש תנחומא אומר, ש"אנכי" היא מילה מצרית. רק לזכור שלפני פחות מחודשיים (ליתר דיוק: 50 יום) יצאנו ממצרים "ערות הארץ" מעבדות, ועכשיו ה' פותח את המעמד הנשגב במילים מהשפה המצרית. מוזר, תמוה, אולי אפילו מעצבן ומעורר טראומה אצל העבדים המשוחררים. הלא כן?

מבאר הרבי מליובאוויטש (לקו"ש ג):

אכן מצות אלו הן מצוות פשוטות מאוד, אכן "היינו (אמורים ללמוד) למדים צניעות מחתול וגזל מנמלה". אבל מה בפועל? העולם נוהג באכזריות בהרס וברצח. מין האדם שהוא הכי תרבותי מכל יצורי אנוש הוא זה שפיתח תאי גזים, ומתוך מין האדם דווקא האומה הכי נאורה "כביכול" פיתחה זאת. מה שמלמד אותנו שגם הדברים הפשוטים הללו לא מחזיקים מעמד ללא האמונה.

אכן, האמונה אמורה לחדור לרבדים הכי פשוטים בחיי האדם. לקימה בבוקר למרחץ לאכילה שתיה שינה נסיעה ברכב למגע ויחסי אנוש. האדם המאמין המנותק מהוויות העולם כמוהו כמלאך אוֹפַן ושׂרף, והמלאכים כידוע לא קיבלו את התורה, וכמובן שאין להם אפשרות ליישם אותה.

במילים פשוטות: אדם שלא רוצח מטעמי הומניות הוא טועה, הוא עלול ביום מן הימים להגיע להמתת חסד מטעמים הומניים, ובנסיבות מסוימות בחלוף הזמן והאידיאלים הוא עלול להגיע לרצח עם. אמנם "לא תרצח" היא מצוה שבהיגיון אך עלינו לקיימה (לא מתוך היגיון כי כך אומר השכל אלא) מתוך קבלת עול ואמונה בבורא העולם שציוה לא לרצוח.

הוי אומר: מצות האמונה ה'לא רציונלית' ("אנכי ה' אלקיך"), מצוה שכל כולה למעלה מן ההיגיון, אמורה לחדור בתודעה ובהיגיון עד הרבדים הכי פשוטים, ולכן היא זו שאמורה להוביל את קיום המצוות הכי הגיוניות ("לא תרצח" "לא תגנב" "לא תנאף").

ולכן עשרת הדברות פותחות במילה "אנכי" המצרית. כדי להבין זאת נקדים ונאמר:

עם ישראל השתחרר רק עכשיו (לפי 50 ימים) מעבדות מצרית. כעבדים במצרים הם היו דוברי מצרית שוטפת, שפה זו שימשה להם בכל עניני עבודות החולין שלהם וכמעט בכל רובד חייהם היתה השפה המצרית דומיננטית. כדוגמת הגרמנים ימח שמם שהריצו יהודים מבתיהם לתאי גזים בגרמנית ולא בעברית. (ראוס -החוצה. שנעל - מהר. ועוד כיו"ב). אמנם חז"ל אומרים שבנ"י לא שינו את לשונם (לשון הקודש) במצרים, אבל פשוט וברור ששפה זו לא שימשה אותם בשהותם במחנות עבודה המצריות ובהיותם במגע עם קציני ושוטרי פרעה... אלא מסתבר שהיה להם מחתרות יהודיות ושם הם עסקו בתורה ובתפילות וכיו"ב שם הם למדו דיברו והתפללו בלשון הקודש.

ז.א. שהיה להם שפה בשביל עניני קדושה ושפה בשביל עניני חולין למיניהם. (כמו ששפת האידיש היתה משמשת בעבר בעיקר לעניני העולם והחולין. ולשון הקודש לתפילות לימוד תורה וכו')

ובכן. אילו עשרת הדיברות היו נאמרות רק בלשון הקודש היו עלולים לחשוב כמה יהודים שעניני התורה והמצוות שייכים רק לתחומי בית הכנסת שם עסוקים בעניני קודש. אך כאשר יוצאים ל"רחובה של עיר" ול"המונה של רומי" שם מדברים בשפת הרחוב ושם לא שייך לדבר על ענייני אמונה ומצוות. וכפי הביטוי המשכילי הארור: "היה יהודי בביתך ואדם בצאתך". יהודי היה עלול לחשוב חלילה, שאת היהדות יש לתחום במסגרות מסוימות וספציפיות, וכשיוצאים החוצה אין מקום לענייני יהדות.
לכן בא ה' ופתח (סיפתח) את עשרת הדיברות בתיבת "אנכי" בשפה המצרית להורות לנו ולהחדיר בתודעתנו שענינו של מעמד הר סיני לחדור לעולם התחתון והפשוט ולשפת החולין המוכרת בחיי היום יום.

ומהאי טעמא נאמרו גם הדברים הכי פשוטים (כמו "לא תרצח" "לא תנאף" "לא תגנוב") במעמד נשגב זה.

ומכל האמור עולה המסקנה: חלילה לחשוב שרדיו, טלוויזיה ואינטרנט ושאר ענייני החולין נועדו לשרת את הבלי העולם וענייניו. חלילה. התורה ירדה לעולם כדי לחדור לכל חלקיק וחלקיק. אמרו חז"ל "לא נברא הזהב אלא בשביל בית המקדש". כך עלינו לדעת שרדיו, טלוויזיה ושאר מרעין בישין נבראו כדי שנוכל להפיץ יהדות. כמובן שצריך להיזהר מאוד כשמשתמשים בדברים אלו. כמו למשל: סכין נוצר כדי שיחתכו איתו לחם. אבל חלילה לתת לילד סכין ביד... כך בענייני האינטרנט ודומיו צריך זהירות רבה. אבל בד בבד עלינו לנצל ולהשתמש בהם לעבודת ה'. (נ.ב. כמובן שכל אחד ישאל את רבו מהי הדרך הנכונה וכו').

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר