אאא

תמצית ענין הפורים הוא "אחדות". "ישנו עם אחד" "לך כנוס את כל היהודים" "נקהלו היהודים" "משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים". 

הקטרוג של המן בא בעקבות הפירוד בין יהודים כפי שציין המן "ישנו עם אחד - מפוזר ומפורד", נס ההצלה בא בעקבות ההתכנסות של בני ישראל וכך גם החגיגות של פורים נחגגות מתוך אחוה ורעות - כוחנו באחדותנו.

"אהבת ישראל" - אין פירושה לאהוב רק יהודי דתי/מסורתי/שומר תרה ומצוות, אלא לאהוב יהודי בגלל שהוא יהודי. נקודה זו התחדדה במהלך התרחשות מגילת אסתר, אז התברר שלמרות שנהנו מסעודתו של אותו רשע ולמרות שהשתחו לצלם בימי נבוכדנצר, בכ"ז ה' אוהב אותנו ומציל אותנו ממבקשי רעתנו.

זה גם הסיבה שמתחפשים בפורים, להדגיש שה"אהבה" היא בלתי מוגבלת. פורים הוא חג שמבטא את ה"אהבה" ללא תנאים. מקבלים כל יהודי כפי שהוא נראה וכפי שהוא מתנהג, זאת מתוך הבנה שהכל תחפושת ומתחת לתחפושת ישנו ניצוץ יהודי אהוב.

"ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת" אפשר לומר בדרך צחות: שחג הפורים מכריז על אהבה ללא תנאים, שהקב"ה אוהב אותנו עם ישראל. וזה נותן כח לכל יהודי לגשת אל "המלך - מלכו של עולם" גם אם הוא לא הכי דתי, וכצחות לשון הכתוב "ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת"... אל יפול האדם ברוחו לאמור: אשמתי חטאתי עויתי פשעתי ושוב אינני ראוי לבוא לפי המלך. חלילה וחס. גם אם נכשלת ("אשר לא כדת") רצוי אתה לפני "המלך".

אהבה עצומה זו מתגלית בפרשתנו, פרשת כי תשא, בזכות משה רבינו "אוהבן של ישראל".
בפרשה (פרק לב) מסופר על חטא העגל, בני ישראל עשו "עגל מסכה" (אפרופו תחפושות) "וישתחוו לו" (אפרופו השתחוו לצלם בימי נבוכדנצר).

הקב"ה פונה אל משה ואומר (פסוק י): "ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול". (אפרופו גזירת המן-אחשורוש להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים...)

(פסוק יא) "ויחל משה את פני ה' אלקיו ויאמר למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה", משה נעמד להתפלל על עם ישראל ומציל את עם ישראל מכיליון.

חלילה לחשוב שאילולי משה, ה' היה מכלה את עם ישראל. היטיב להגדיר זאת ה"שפת אמת" שהיה כאן ניסיון למשה רבינו. שהרי משה נבחר להיות מנהיג ישראל בזכות היותו רועה צאן המנהיג את צאנו בחסד וברחמים ועד (כפי שמסופר במדרש) שכאשר הגדי ברח למעין משה הרכיבו על כתפו. אז הקב"ה החליט וקבע שכזה רועה צאן ינהיג את צאני - עם ישראל.

הוי אומר: דווקא בגלל מסירותו העמוקה של משה רבינו, הוא נהיה מנהיג ורועה ישראל. והרועה הנאמן, עמד במבחן. כאשר הקב"ה הציע לו להפקיר את עם ישראל לגורלו עם עגל הזהב, משה לא נרתע ולא ויתר עד שהשיב את הרעה מעל בני ישראל.

ומוסיף ה"שפת אמת" בהתאם לצחות לשון הכתוב "ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם - ואעשה אותך לגוי גדול". שאילו משה היה מניח להקב"ה לכלות את ישראל (ח"ו), בכך הוא היה מסיים את תפקידו כרועה הנאמן של ישראל (דה-פקטו), ובכך הוא היה מפקיע את עצמו מכלל ישראל (דֵּה-יוּרֶה) ונהיה גוי (ר"ל). וכצחות לשון הכתוב "ואעשה אותך לגוי גדול", הוא היה נהפך לגוי...

כלומר: זה מה שה' רצה מלכתחילה, שמשה לא יאפשר לו לכלות את עם ישראל. וכפי שמציין זאת רש"י (לב.י.) "הניחה לי - עדין לא שמענו שהתפלל משה עליהם, והוא אומר הניחה לי, אלא כאן פתח לו פתח והודיעו, שהדבר תלוי בו, שאם יתפלל עליהם לא יכלם".

ישנו ווארט חבד"י: בספר ה"תניא קדישא" ישנו פרק שלם העוסק באהבת ישראל, פרק לב. אומר הרבי מליובאוויטש ש"אהבת ישראל" היא היא ה"לב" של ה"תניא קדישא". (ולהעיר שבמהדורה הראשונה של ספר ה"תניא קדישא" לא היה פרק זה. בפרקים שלפני ואחרי "בעל התניא" מבאר את ענין הביטול שהאדם צריך לרכוש לעצמו כדי לעבוד ה'. ולאחר זמן הוסיף את פרק לב, שבו מבאר שבאמצעות הביטול אפשר להגיע לאהבת ישראל אמיתית).

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

ובאם יורשה להוסיף: "ספר שמות" הוא הספר הכי מרכזי (במובן מסויים) מבין חמשה חומשי תורה. בספר זה יצאנו ממצרים ונהפכנו לעם, ובספר זה קיבלנו את התורה שהפכה אותנו לעם קדוש ורוממה אותנו מכל הלשונות.
ומהו ה"לב" של "ספר שמות"? אהבת ישראל ללא תנאים.
פרק "לב" של ספר שמות, זה הפרק שמספר על חטא העגל.
ומה עולה מפרק זה? שלמרות חטא העגל, ולמרות חרון אף ה', הרי שבזכות אהבתו ומסירותו העמוקה של המנהיג והרועה הנאמן - משה רבינו, ה' סלח לעם ישראל - "וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו". (לב.יד.)

נמצאים אנו בדור "עקבתא דמשיחא", אינפלאציה של מנהיגים. כל אחד אומר "אנא אמלוך", ורץ לכנסת. כל אחד רוצה להיות מנהל ומפקח... וראוי להוסיף שכל אבא הרי הוא מנהיג בביתו וכל מורה הוא מנהיג בכיתתו.
ובכן, שׂוּמה עלינו לקחת הוראה אלינו, ממנהיגותו של "אוהבן של ישראל" - משה רבינו.

אהבה ללא תנאים וללא פשרות, היא הדרך למנהיגות אמיתית. היא הדרך להורות מנהיגותית מוצלחת.

ובמיוחד בדור שלנו, הדור שלאחר השואה. כפי שהדגיש הרבי מליובאוויטש "מאוייבי תחכמני", אם הנאצים ימ"ש חיפשו כל יהודי (גם יהודי מתבולל הכי רחוק שאפשר) ב"שנאת חינם", אנו נחפש כל יהודי ב"אהבת חינם".