אאא

בצידקותו הרבה, הגאון רבי ישראל משקלוב מאשים את עצמו (!) שאינו עושה מספיק "בבנין ארץ ישראל, הוא הספר הזה", שכוונתו לספר 'פאת השולחן' על הלכות המצויות בארץ, ספר שמרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי מזכירו בספריו בחיל ורעדה.

בשנת 1834 פרץ מרד הדרוזים והפאלאחים, ר' ישראל תיאר את המצב הנורא שעבר עליהם: "בעת שמוראה של מלכות השומרת על סדרי החברה, פגה מלבם של תושבי הארץ הערביים, הם מרדו במושל על ארץ ישראל ומצרים, הגויים פראי אדם, שכני העיר צפת, באו כשהם נושאי חרבות ורמחים ונכנסו לבתי היהודים, במטרה להרוג ולהשמיד את כל הישוב היהודי. הגויים שהגיעו לצפת שללו ובזזו את כל הבתים.. הם גם נכנסו לבית הדפוס והחריבוהו, והספר פאת השלחן ניצול בנס. הם גם באו לבתי הכנסת ובתי המדרשות וטימאו אותם, השליכו את ספרי התורה לארץ ועינו נשים עליהם, וכל קדשי התפילין ומזוזות הבתים שללו ובזזו והשליכו, ויקהו מספר התורה ועשו מזה רצועות לסוסיהם ונעלים לרגליהם, והיו שמחים בצרותיהם של ישראל".

תאור דומה כותב בן התקופה ר' מנחם מנדל מקאמניץ על הזוועות שקורים בצפת: "מכות משונות באכזריות של זקנים וזקנות, ובתוכם המגיד מסאטנאב, והרב מפיעקטקאווע, והיה נס גדול לר' משה מאנטפלייא, כי היה נחבא שם בבית המדרש תוך הבימה בחלל שהיה תחת מקום שקורין בתורה, והשודדים נעצו חרבם תוך אותו החור ודקרו בכל המקומות, אולי נמצא שם איש, ועל כן דקרו תוך בגדי ר' משה הנ"ל, והוא נמלט מתחת ידם, שלא הלכה החרב על גופו".

כאן מעיד לנו ר' מנחם מנדל מקאמניץ שתוך כדי הפוגרום, רבי ישראל משקלוב לא שוכח את תפקידו ויוצא להציל את קהילתו, וממקום מחבואם של בני קהילתו, הוא שולח תלמידים מחופשים לערבים לקנות מזון ותרופות לחולים.

גם החסידים סבלו: האדמו"ר רבי אברהם דב מאבריטש ששהה עם קבוצת ניצולים במערה ליד צפת ללא אוכל ומזון, התחנן מקאדי מוסלמי למעט פיתות, וכך שבת שלמה הם אכלו פיתות עם בצל!

לא לכל היהודים היה את העוז להתגבר על כל ייסורי ארץ ישראל, שנתיים לאחר הפוגרום, בשנת 1836, מדווח לנו 'ניקולייסון' מביירות, כי הופתע למצוא מספר משפחות יהודיות שהן בדרכן חזרה למזרח אירופה, וכך דבריו: "כשהלכתי הבוקר לחאן של ביירות, מקום שבו נמצאים בדרך כלל יהודים מפולין ומרוסיה, הופתעתי למצוא במקום משפחות יהודיות רבות שבאו הנה מארץ הקודש על מנת לשוב לארצותיהם באירופה.

"כאשר חקרתי לפשר הצעד הבלתי רגיל הזה שלהם, ענו לי במילים אלו, 'הרדיפות בארצותינו והתקווה לביאת המשיח הביאונו לארץ הקודש, אבל העוני והאכזבות החזירונו לאירופה. מקצת הרכוש והריהוט שהבאנו איתנו מאירופה נשדד ונהרס בידי הפלאחים בתקופת המרד. הסיוע שקיבלנו מאחינו באירופה היה זעום. כדי לא לעזוב את ארץ הקודש ניסינו להסתפק בארוחה אחת ביום לקיום משפחתנו, אבל גם התמיכה הזאת החלה להתמעט.

"'למרות זאת לחצו נשינו מאד לבל נעזוב והביעו שביעות רצון מלאה והסכמה עם דברי התלמוד, שאם יש לאדם היכולת להסתפק בארוחה אחת ביום, ובארוחה זו יש גם לחם - אסור לו לעזוב את ארץ הקודש. אולם אנו, הגברים לא יכולנו להסכים לכך. על כן מכרנו את שארית רכושנו ובאנו הנה כדי להפליג לקונסטנטינופול'".[1]

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

ניקולייסון מוסיף ומספר שהיורדים השיחו בפניו את דאגתם שאינם יכולים לממן את המשך דרכם, שכן אחיהם ברוסיה ובתורכיה מסייעים ומממנים ברצון רב בכל מי שעולה לארץ הקודש, אבל לא למי שיורד מארץ ישראל. זקן החבורה אמר לו: "אלמלא חששתי מפני גורל דומה לגורל המרגלים, הייתי חושף את מלא האמת על מצבה של הארץ לפני אחי באירופה והייתי מציע להם להישאר במקומם, ליהנות מסיר הבשר ולא לעלות לארץ ולקצור רוח".

• • •

ספר 'פאת השולחן' מאת רבי ישראל משקלוב נשלח לדפוס ר' ישראל בק בג'רמק ושרד את הפוגרום ובשנת 1836 הספר הודפס. בסיום הפוגרום הנורא של הדרוזים, רבי אברהם דוב מאברוטש תיקן פורים מיוחד בתאריך י' בתמוז.

מי אשם בפרעות שיהודים רבים נרצחו בהם?! לא נכניס את ראשנו בין דעות גדולי עולם, רק נצטט את דעת קודשם: רבי ישראל משקלוב כותב שהצרות ארעו מפני שהתעצל בחיבור ספריו על הלכות ארץ ישראל, ספרים שבעבורם הוא זכה להיות אחד ממוסרי התורה, ואילו בעל ה"ישמח משה" כותב שהצרות ארעו בשל שיהודים עלו לארץ ישראל, ולא חיכו למשיח צדקנו, כמו שכותב לחתנו: "זה יראה שרצון השם יתברך שכעת לא נלך מעצתנו ומרצוננו לארץ ישראל, רק שנמתין שמשיח צדקנו יוליכנו לארצנו".

[1] אריה מורגנשטרן, משיחיות וישוב א"י עמוד 91.

  • ישראל שפירא, הינו חוקר עמית במכון 'עד הנה' לחקר יהדות גליצייה ובוקובינה, מרצה ומדריך טיולים בארץ ובעולם המתמחה בהיסטוריה תורנית
    לפרטים נוספים נא לפנות: sisraerl@gmail.com