קבוצת הקנאים מלווה הרבה מהמאורעות הדרמטיים במאה השנים האחרונות בשטח המדינה - עוד הרבה לפני הקמתה הרשמית. איך נוצרה אותה קבוצה? האם כולם נקראים נטורי קרתא? ומה ההבדל בין אלו הגרים בארץ לאלו המתגוררים בחו"ל?
בסיומה של פרשת השבוע, אנו נחשפים לאחת הפעולות - ואולי פרשיות הקנאות - הדרמטיות ביותר בעולם היהודי מאז תקומתו.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
בסיום הפרשה מתואר חטא בעל פעור. פנחס בן אלעזר בן אהרון מקנא לכבוד השם ודוקר ברומח מנהיג ישראלי ואישה מדיינית לעיני העם, ובעקבות כך נעצרת המגפה.
הוא זכה לשכר גדול וכהונת עולם על קנאת השם, שנאמר: "הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי... בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי"
המוטיב הזה המכונה בפי חז"ל "קנאים פוגעים בו" - יצר שרשור ארוך עד ימינו אנו של קנאים הפועלים בחסות תחושות עמוקות ונסתרות שלא תמיד מייצרות את הטוב האנושי בעולם.
רק בשבועות האחרונים נחשפנו למספר אירועים בשם הקנאות - שעלו לכותרות.
מקרה אחד הוא החיבור של איש נטורי קרתא בחו"ל לבכירים איראנים. מקרה נוסף, זו פעולת ריסוס הגרפיטי בעיר בית שמש - שם צויר ולא בפעם הראשונה - דגל אש"ף, גלגולה הקודם של הרשות הפלסטינית.
במקרה של התמיכה באיראן - הדבר נעשה בפנים גלויות, בבית שמש זה נעשה במחשכים תוך כדי ניסיון להתחמק מגורמי האכיפה והמשטרה.
איך הכל התחיל?
הקנאות החרדית בארץ ישראל התגבשה מבחינה היסטורית סביב 'העדה החרדית' – גוף שהוקם לפני כ-100 שנה, בעיקר על ידי קבוצות ירושלמיות קטנות, בראשות דמויות בולטות כמו המנהיגים הגדולים דאז רבי יוסף חיים זוננפלד ורבי יוסף צבי דושינסקי זצ"ל.
העדה הוקמה כתגובה לצמיחתו של היישוב החדש, התחזקות הציונות והקמת הרבנות הראשית על ידי הרב קוק.
המוטיב המרכזי של אותן קבוצות היה התנגדות נחרצת לכל המפעל הציוני הלאומני.
בתחילה שימשה מעין שלוחה מקומית של אגודת ישראל העולמית, אך עם הגעת חברי אגודת ישראל מאירופה – ובעיקר מגרמניה ופולין – נטתה האגודה בארץ לכיוון מתון יותר, והקנאים נותרו בשוליים.
כש'אגודה' החלה לשתף פעולה עם מוסדות היישוב, קמה מחאה פנימית. צעירים ירושלמים דוגמת עמרם בלוי ומשה קצלנבוגן ייסדו ב-1935 את "חברת חיים", שלימים תיקרא "נטורי קרתא" – ארגון קנאי בעל גישה מיליטנטית ואקטיביסטית, שהתפרסם בפעולות מחאה והפרות סדר, בעיקר סביב שמירת השבת.
הקמת נטורי קרתא סימנה את העמקת הפער בין המתונים החרדים, שהיו מוכנים לדיאלוג עם המדינה שבדרך, לבין הקנאים ששללו כל שיתוף פעולה. הקרע הסופי בין העדה החרדית לבין אגודת ישראל התרחש ב-1945, כאשר אנשי נטורי קרתא השתלטו בבחירות פנימיות על מוסדות העדה – מה שהוביל לפרישת אנשי אגודת ישראל ממנה.
בתחילה, העדה החרדית נתפסה כזרוע הירושלמית של אגודת ישראל העולמית. עם עלייתם לארץ של חברי אגודת ישראל מגרמניה ומפולין, הפכה אגודת ישראל בארץ למתונה יותר, והקיצוניים הפכו למיעוט.
הקמת נטורי קרתא הבהירה לעולם החרדי כי הפערים בין הקנאים למתונים, בין מי שמוכן לשתף פעולה עם הממסד הציוני לבין מי שסולד מכל שיח עמו, הם פערים משמעותיים.
למרבה הצער, הסלידה והתיעוב של אנשי נטורי קרתא כלפי החרדים הרגילים והמפולגים של אגודת ישראל הן קיצוניות ביותר.
הבדלי הגישות בתוך הנטורי קרתא - וההבדל בין הקבוצה בארץ לאלו שבחו"ל
פיצולים ופילוגים הם חלק בלתי נפרד מחיי כל קבוצה אידיאולוגית, ונטורי קרתא, שהוקמה על ידי עמרם בלוי בסוף שנות ה-30, אינה יוצאת דופן. בשנים האחרונות, גוף זה התמודד עם מאבקים רעיוניים שהובילו להקמת קבוצות חדשות, שלכאורה כמעט בלתי ניתנות להבחנה מבחוץ.
שיתוף פעולה עם פלסטינים מהווה נושא מורכב אף בתוך נטורי קרתא עצמה, שכן קיימת אצלם רתיעה מסוימת כלפי ערבים.
לעומת זאת, בקרב אנשי הזרוע הקנאית בחו"ל, יש תמיכה רחבה יותר בשיתוף פעולה עם פלסטינים ואיראנים, מכיוון שהם רגילים לחיות בסביבה מעורבת של לא-יהודים. בארץ, ובמיוחד בירושלים, עיר שספגה פיגועים רבים, קיימת תחושת חשש ורתיעה, ודגל פלסטין מונף לעיתים קרובות בצורה המעוררת מחלוקת אפילו בקרב חברי נטורי קרתא.
למה הקנאים לא מתרבים?
עם זאת, באופן מעניין, מספר החרדים הקנאים כיום לא שונה בהרבה מהמספר שהיה לפני מאה שנה – עובדה שמדגישה כי קשה מאוד להיות קנאי בימינו, ושהקנאות החרדית הולכת ומצטמצמת. בנוסף, ניתן להסיק שסף הדרישות להיות קנאי הפך היום לתובעני מאוד.
בחיים המודרניים קשה לנהל היבדלות מוחלטת ממדינת ישראל – בלי תעודת זהות, בלי ביטוח לאומי ובלי קופת חולים – מה שמעלה את רף הקושי הרבה מעבר לסירוב להצביע בבחירות, כמובן.
ההתמודדות עם מציאות כזו הופכת לאתגר כמעט בלתי אפשרי, ותובעת הרבה מבחינה מעשית, כך שלא כולם מצליחים לעמוד בה.
גם מבחינה כלכלית זה לא פשוט. קנאי חרדי 'אמיתי' נמנע מביקור בבתי חולים או רופאים בקופות החולים, ולכן כל בדיקה רפואית או לידה נעשים באופן פרטי. לשמור על אורח חיים כזה הוא אתגר לא קטן.
ההסבר הרווח הוא שאמנם בעבר חרדי מן השורה היה מחשיב את הקנאים כקיצוניים מדי, בליבו העריץ אותם על היותם לא פשרניים ומוכנים לשלם כל מחיר ולהילחם עד הסוף.
התייחסות זו כמעט אינה קיימת היום.
כיום, רוב הציבור החרדי מתבייש במעשי הקיצונים, במיוחד כאשר אלה מעורבים בעימותים עם כוחות המשטרה, ומבקשים להימנע מלהיות מזוהים איתם.
ולמרות שאף אחד לא מנסה כיום לרסן או להילחם בקנאים, יש רצון ברור להבדיל ולהתרחק מהם.
שינויים רוחביים במגזר החרדי השפיעו גם על היחס לקנאים
המסה המרכזית של החברה החרדית כיום בוודאי אינה ציונית מבחינה אידיאולוגית, אך יחסיה עם החברה הישראלית והזדהותה עם ערכים ישראליים שונים באופן משמעותי מבעבר.
הקנאים כבר לא נמצאים במרכז הזה.
נקודה נוספת להמחשה היא עניין השפה: היום קשה למצוא חרדי שאינו מבין עברית, אך בקרב הקנאים יש עדיין ניסיון, שעם הזמן הולך ומתמעט, לשמור על היידיש כשפת היום-יום ולהתרחק מהעברית. גם הקנאים מבינים עברית, אך שואפים לשמור על היידיש כחלק מזהותם.
בשנים האחרונות, עם גידול במספר החרדים הלומדים בהשכלה גבוהה ובאים להשתלב בשוק העבודה, ועם עלייה בשיעור הצעירים החרדים המתגייסים לצבא, התקשורת והציבור מכוונים תשומת לב רבה יותר לתופעות של מתינות בתוך החברה החרדית, בעבר ובהווה.
הציבור הישראלי למד לראות את החרדים כמגוון ומורכב יותר מאשר בעבר הרחוק כמו בתחילת שנות השבעים, ודמויות חרדיות מתונות מקבלות כיום במה רחבה ואהדה ציבורית.
דווקא מתוך הכרה בשינויים המתרחשים בחברה החרדית, העיסוק בקנאות חרדית – בעיקר בקרב קבוצות אשכנזיות שמחזיקות בעמדה רדיקלית ואופוזיציונרית כלפי מדינת ישראל והנהגתה – נותר רלוונטי מאוד.
קבוצות הקנאים במדינת ישראל כיום
ואם כבר אנו עוסקים בענייני קנאות - מההיבט של ההקצנה, הדווקנות וההיצמדות לעקרונות קשוחים - מעניין לשים לב לתופעות הרווחות כיום בציבוריות הישראלית.
במרחב הישראלי פועלות כיום שלוש קבוצות קנאים, שדרכן הולכת ומתרחקת מעומקה וממורכבותה של מסורת ישראל.
הראשונה - הזרם הקיצוני בעולם החרדי. מנהיגי זרם זה רואים עצמם כנאמני השמירה על החומות והמסורת, אך בפועל, עולמם התרבותי והרוחני שונה באופן עמוק מהמארג המסורתי המקורי של יהדות ישראל.
לצידם או מולם, הולך ומתפתח אגף קנאי בקצוות של הציונות הדתית.
מצד אחד - בניו ובנותיו מתגייסים ושותפים פעילים במשימות לאומיות. מצד שני - יש מקצת מהרבנים שמובילים שאוחזים בעמדות נוקשות בנושאים מסוימים שמתנגשים עם מדיניות הממשלה.
יש גם צעירים רבים שלוקחים את החוק בידיים בשם אותה קנאות ופוגעים בפלסטינים בדרכים שונות בשם ההלכה או הלאומיות. מה שכמובן לא תורם לשקט במדינת ישראל.
מנגד, גם בצד השמאלי של המפה קיימת קנאות.
קנאות עטופה בהילה של נאורות, בהון תרבותי ובשיח אוניברסלי, אך בפועל, מאמצת תפיסה רדיקלית חדשה המוחקת כל סממן לאומי ודתי מהזהות הישראלית, ומציבה תחתיהם עקרונות מערביים של זכויות פרט כאמת מוחלטת.
לכן אין פלא שהקנאים מן השמאל מוצאים את עצמם קרובים יותר ברוחם לברלין או לאוניברסיטאות החוף המערבי בארה"ב, מאשר ליהודים רבים מסורתיים או לתושבי הפריפריה. הם מביעים אמפתיה מוגזמת כלפי פליטים ומסתננים – תוך הפקרת תושבי דרום תל אביב היהודים.
מה מאפיין את קנאי השמאל?
בפועל, קנאי השמאל חריגים בשונה משתי הקבוצות הקנאיות מקרב החרדים והדתיים הלאומיים, מפני שהם פועלים כסוכני שינוי גלובלי, המערערים על יסודותיה הדתיים והלאומיים של מדינת ישראל.
עבורם, לכל היותר, סמלי המסורת יישמרו באולמות מוזיאון – כאילו היו שרידים של תרבות עתיקה, בדומה לזו של יוון.
הקנאות הזו מונעת מתוך תשוקה עמוקה, לעיתים מסוכנת, לאוניברסליזם רדיקלי. תחת מסורת ישראל, הם מציעים סט של ערכים פרוגרסיביים שמקורם רחוק – ואינם נטועים במציאות הישראלית.
הניסיון לכפות שיח ליברלי ופרוגרסיבי קיצוני בכוח, עלול להבעיר את הרחוב הישראלי ולהוביל בסופו של דבר למרד עממי או לקרע פנימי – תוצאה של תחושת ניכור מצד רוב הציבור כלפי כפייה ערכית מצד קבוצה קטנה אך נחושה.
למרות הדמיון הרעיוני, שלוש קבוצות הקנאים נבדלות באופיין: החרדים נוטים להסתגר, הקנאים הדתיים מהדקים את חומות הזהות הלאומית-דתית, בעוד שהשמאל הרדיקלי שואף לפרוץ אותן – בשם ערכים אוניברסליים הזרים להוויה המסורתית המשמעותית כל כך במדינת ישראל שאחרי המלחמה הארוכה ממנה שפרצה באותו יום של השביע לאוקטובר ממנה לא התאוששנו.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
ובשורה התחתונה, מי שהכי עשוי להוביל לפיצוץ ואף חלילה למאבק אלים בין הקבוצות הקיצוניות בישראל - הם ממש לא החרדים. אלא להיפך, אלו שהכי רחוקים מהם באורח החיים.
קרדיט השראה למאמר: מתוך כתבה במוסף 'שבת', עיתון מקור ראשון| טור מאת יצחק דהן פורסם ב'ישראל היום'.
0 תגובות