אאא

מסופר על חב"דניק אחד שהסתובב במטוס והציע לאנשים להניח תפילין, ותוך כדי סיבוב פנה גם לאחד מלא קעקועים והציע לו להניח תפילין. הלה הפשיל שרוולים בשמחה והניח תפילין. 

כמה מושבים ליד ישב איש ירושלמי מקהילת הקנאים המכונים "נטורי קרתא" וקצף על מעשיו. כשסיים החב"דניק והמשיך הלאה פנה אליו הקנאי ושאל, היתכן? כיצד אתה מניח תפילין לשייגעץ הלזה? האיש הזה מלא קעקועים, הוא גוי גמור, אסור להניח לו תפילין, פסק הקנאי!

ענהו החב"די: שאלה לי אליך? באם האיש הזה יסע באוטו בשבת בשכונת מאה שערים, מה תעשה?

השיב הקנאי: כמובן אזעק בקול גדול, "שאבעסססס"… אחסום את הכביש וכו' וכו' וכו'… הרי אסור ליסוע בשבת.

ענה החב"די מיניה וביה: תמה אני עליך, כשהוא מניח תפילין הרי הוא - לדעתך - "שייגעץ" גוי גמור. ואילו כשהוא נוסע בשבת אז הוא לפתע יהודי?!

-------

נמצאים אנו בספירת העומר, הימים בהם מתו תלמידי רבי עקיבא "משום שלא נהגו כבוד זה בזה" לכן מן הראוי להתחזק במצוה המובאת בפרשתנו (יט. ח.) "ואהבת לרעך כמוך".

רש"י על אתר מציין את דברי רבי עקיבא "ואהבת לרעך כמוך - אמר רבי עקיבא זה כלל גדול בתורה".

ודרוש ביאור מה רש"י בא לפרש בדברים אלו? הרי רש"י העיד על עצמו כמה פעמים "אני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא", ומה לא ברור בפסוק שלנו עד שראה רש"י לחרוג ממנהגו ולהביא 'דברי מוסר' לכאורה?

ובכלל צריך להבין מה בדיוק רצה רבי עקיבא להשמיענו באומרו "ואהבת לרעך כמוך - זה כלל גדול בתורה"? מהו כלל גדול? ומה זה בא להוסיף לנו בהבנת דברי התורה הקדושה?

גם ראוי לשאול שאלה חשובה מאין כמוה:

מהו זה שהתורה ציותה עלינו לאהוב, וכי אפשר לתת פקודה על משהו שברגש? יתירה מזו, התורה לא מסתפקת בציווי סטנדרטי 'לאהוב', אלא שהיא ציותה עלינו לאהוב את הזולת "כמוך". איך אפשר לצוות כזה דבר? מי האיש שיכול לקבל פקודה כזו ולמלא אחריה? וכיצד?

מבאר הרבי מליובאוויטש דחדא מיתרצא בחבירתה:

אכן, אי אפשר לצוות על אהבה. וזה בדיוק מה שבא רבי עקיבא להשמיענו, התורה לא ציותה אותנו לאהוב, אלא התורה ציותה לנו "ניחום אבלים" "ביקור חולים" "תרומות ומעשרות" "לא תגנוב" "השבת אבידה" ועוד כהנה וכהנה מצוות שבין אדם לחבירו. הם הם הפרטים הכלולים במצות "ואהבת לרעך כמוך", ובקיום הפרטים הללו מקיים האדם את מצות התורה "ואהבת לרעך כמוך". וכיון שפרטי המצוות הללו שבין אדם לחבירו מפוזרים בכל רחבי התורה לכן מצוה זו "ואהבת לרעך כמוך" היא "כלל גדול בתורה".

וזה מה שבא רש"י להוסיף לנו בפשוטו של מקרא, שאל יתמה האדם כיצד אוכל לקיים מצוה רמה זו? וכי אפשר לאהוב את זולתי כמוני? על זה הביא רש"י את דברי רבי עקיבא "ואהבת לרעך כמוך זה (רק) כלל גדול בתורה".

או במילים פשוטות:

האדם הקורא בתורה מילים אלו "ואהבת לרעך כמוך" עלול לטפס על עצים גבוהים ולעוף גבוה בשמים, ולחשוב מחשבות אהבה נשגבות שכאלו.

על כן בא רבי עקיבא ואומר לא זו כוונת התורה, אלא פשוט לקיים את המצוות שבין אדם לחבירו, לא לדבר לשון הרע, לתת צדקה, לבקר חולים וכו' וכו'.

ו"אחר המעשים נמשכים הלבבות" - כדברי "חובת הלבבות" - זה הדרך לאהוב יהודים.

-------

חשוב לציין:

"הלל הזקן אומר הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה"

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

כשאותו גר בא לפני הלל הזקן (שבת לא.) וביקש "גיירני על מנת שתלמדני את כל התורה כולה על רגל אחת" השיב לו הלל "דעלך סני לחברך לא תעביד" (מה ששנאוי עליך לא תעשה לחברך) זה כל התורה כולה.

בפשטות יוצא שיש שני דעות מהי מצות אהבת ישראל. לפי רבי עקיבא היא כלל גדול אבל לא כל התורה, ולפי הלל הזקן היא כל התורה כולה. (ויעויין ברש"י שם שמביא שני פירושים בדברי הלל הזקן).

הרבה דברים צריכים עיון בדברי הלל הזקן:

איך אהבת ישראל כוללת את כל התורה כולה? מה זה אוהב שלום? ומה זה רודף שלום? ומה מוסיף באוהב את הבריות? ומה הקשר מקרבן לתורה למשנה זו העוסקת באהבה וכי צריך לאהוב יהודי רק אם מקרבים אותו לתורה?

הביאור הולך ומתארך, ועוד חזון למועד.

שבת שלום!

לתגובות והארות:
Misraeli770@gmail.com