אאא

אנו עסוקים בבניית ירושלים החדשה מחוץ לחומות שהוקמה בזכות 'מגיפת החֳלִירַע' שהתרחשה בשנת תרכ"ה (1865). היום נתעסק בשכונת 'נחלת שבעה' שהוקמה בשנת תרכ"ט (1869) שהייתה פעם ראשונה שיהודים בחרו מעצמם לצאת מהחומות מרצונם החופשי, ולא ע"י יזם חיצוני.

בהקמתה היו בין היתר, ראש כוללי ירושלים רבי יוסף יאשע ריבלין, העסקן המפורסם ר' יואל משה סלומון, אליהם הצטרפו ר' בייניש סלאנט בנו של רבי שמואל סלנט ועוד ארבעה אברכים צעירים מתלמידי ישיבת עץ חיים אשר חלקם משכנו את תכשיטי נשותיהם לצורך הקניה.

למרות הצפיפות בעיר העתיקה, רוב ההורים צעקו על בניהם שמסכנים את חייהם למקום שמצויים בו שודדים וחיות טרף, אולם רבי שמואל מסאלנט היסה אותם ושילם מכספו לבנו לצורך העניין.

בימינו, ערבי שימכור פיסת אדמה ליהודי, גורלו נחרץ והרשות הפלסטינית תמצא אותו ותרד לחייו (אם לא למותו..), בימיהם מצער לדעת שגורלו של היהודי היה נחרץ, ומבין שבעת מייסדי השכונה, לא מצאו מתנדב שיעז להיכנס למשרד שמכר את הקושנים שיקנה את הקרקע.

האגדה מספרת על אשתו של לייב הורוביץ, שהתחפשה לערבייה וכך נכנסה קנתה את קרקע השכונה, וכבר רמזו חז"ל "בזכות נשים צדקניות נגאלנו, ובזכותם אנו עתידים להיגאל"[1].

• • •

פולמוס עצום בימינו בין חכמים וחוקרים, האם הגר"א שלח את תלמידיו רמ"מ ור"י משקלוב לארץ ישראל, וראה בישוב א"י את תחילת הגאולה השלישית, או שבס"ה כוונתו בעידוד תלמידיו לעלות לא"י רק כדי לקיים תרי"ג מצוות ולהיטמן ברגביה הקדושים, וכבר כתבנו בעבר על מחלוקת תלמידיו בעניין מחלוקת תלמידיו בעלייה לארץ ישראל.

עבודת ב'נחלת שבעה', ב-1988(צילום: OHAYON MAGI, לע''מ)
עבודת ב'נחלת שבעה', ב-1988(צילום: OHAYON MAGI, לע"מ)

הספק האמור הוא רק על הגר"א, אולם על תלמידיו חברי קהילת הפרושים אין חולק שסברו שהקמתה של השכונה היא בגדר: "בעיתא – אחישנא" ו"אתערותא דלתתא", ומייסדי השכונה הטעימו שרבם הגר"א סבר שהגאולה תגיע מהר יותר אם נעשה מעשים כדי לקדם אותה, ובפרט ע"י הרחבת בנין ירושלים כדי שיספיק לאכלס מעל שש מאות אלף ריבו יהודים[2].

צאצאי בוני ירושלים, הנמנים כיום על אנשי הציונות הדתית, טוענים שהגאון רבי יוסף ריבלין הניח את אבן הפינה לשכונת 'נחלת שבעה' לא אחר מתאריך ה' באייר, על צו של מורו ורבנו הגר"א מוילנא שסבר שתאריך ה' באייר הוא יום מסוגל לגאולה (ראה בהרחבה בספרו 'מדרש שלמה', ובספר 'אחרית כראשית' בהסכמת מרנן הגרמ"ש שפירא והגר"ש אוירבך).

כל זה לא עמד לו, ולמרות שרבה של ירושלים הגאון רבי שמואל סלאנט עמד מאחורי כל פעולותיו החשובות של הגר"י ריבלין, ולמרות שכיהן כנשיא הכוללים של כל יהודי ירושלים, הרי שבינו לבין מרנא המהרי"ל דיסקין זי"ע היו אי הבנות רבות, שגרמו לכך שבמשך יום אחד נידו אותו חכמי ירושלים תלמידי המהרי"ל דיסקין זי"ע, כפי שמסר לנו ר' ישראל דב פרומקין בגיליון 'חבצלת' משנת תרמ"ב (1882) גליון י"ג.

והסיפור הוא כך: כידוע המהרי"ל דיסקין נידה את ר' יחיאל מיכל פינס, ולא נותר לו ברירה אלא לפתוח בית כנסת פרטי משלו. בתגובה תלמידי המהרי"ל אשר קינאו את כבוד רבם כתבו כנגד בית מדרשו של פינס: "הבית אשר יסד פינס טמא טמא יקרא, וכל הבא בתוכו, אם לדבר חול או לדבר שבקדושה, הנהו מופרש ומובדל מהקהל הגולה ועוונו ישא".

הגר"י ריבלין כיון שהיה תלמידו ואיש אמונו של הגר"ש סלאנט רבה של ירושלים שלא החרים את פינס, אחז שאין הוא מחויב לשמוע לקול החרם של תלמידי המהרי"ל דיסקין, ולכן הגר"י ריבלין נכנס להתפלל בבית מדרשו של ר' יחיאל מיכל פינס, וטען כנגד החכמים שנידו אותו כ'תישים', אולם תוך יום הוא חזר בו מהזלזול כנגד גדולי ישראל, והתנצל, והללו ביטלו את החרם כנגדו.[3]

• • •

רבי יוסף ריבלין מייסד שכונת 'נחלת שבעה' התגורר בה ומסר את נפשו עליה, הוא היה בין הראשונים לישון בה, ובמשך שלוש שנים אשתו סירבה ללכת בעקבותיו לשכונה החדשה. לאחר שסוף סוף הסכימה לבוא לישון איתו, ימים מועטים לאחר מכן, התנפל עליה ערבי עם סכין לדוקרה, באומץ לב, לקחה ממנו את הסכין ודקרה אותו למוות, לאחר אירוע זה היא קיבלה התקף לב וצנחה ומתה במקום.

מדרחוב 'נחלת שבעה', ב-2003 (צילום: MILNER MOSHE, לע''מ)
מדרחוב 'נחלת שבעה', ב-2003 (צילום: MILNER MOSHE, לע"מ)
הגדלה

יתן ה' שימליץ טוב בעדינו מתחת כסא הכבוד, ויתפלל על גאולת ישראל השלימה במהרה בימינו אמן!

  • בחלק מהכתבה נעזרתי במקורותיו של ד"ר אייל דוידסון ועל כך תודתי


[1] קב ישר' [פ"ו], ילקוט מעם לועז', פרשת שופטים

[2] הללו טוענים בתאריך ה' אייר תש"ח בארץ ישראל היו מעל שש מאות אלף יהודים..

[3] הובא בספר: 'אבותינו' מאת יעקב יצחק ילין

  • ישראל שפירא, הינו חוקר עמית במכון 'עד הנה' לחקר יהדות גליצייה ובוקובינה, מרצה ומדריך טיולים בארץ ובעולם המתמחה בהיסטוריה תורנית
    לפרטים נוספים נא לפנות: sisraerl@gmail.com