אאא

א)     עשיית שימוש הגורם למטרד עשן באופן תדיר (כגון כבשונות של נחתומין יוצרים וכדו'), אינו מקנה למזיק חזקת שימוש וממילא ביד הניזק לדרוש את הפסקת עשיית המטרד בכל עת שיחפוץ בכך.

ב)      מטרדי העשן כוללים נזקים בריאותיים, תחושת צער או סבל נפשי וכן נזקים ממוניים כגון השחרת הכתלים ולכלוך הכביסה. להלן הדברים יתייחסו לנזקים הבריאותיים ולתחושת הצער הנגרמים ממטרדי העשן.

ג)       נחלקו השו"ע והרמ"א האם ממטרד עשן שאינו תדיר, מקנה לניזק זכות למנוע את עשיית השימוש הגורם למטרד. לדעת השו"ע ניתן למנוע , וממילא ככל והניזק לא מחה וביקש את הפסקת המטרד, הרי שהמזיק קנה חזקת שימוש, ולדעת הרמ"א לא ניתן לכתחילה למחות ולמנוע עשיית שימושים הגורמים לעשן שאינו תדיר.

ד)      חולה או איסטניס הסובלים ממטרד עשן שאינו תדיר, ראה בהערה דברי האגרות משה והחזון איש. 

ה)     נראה שיש ביד השכנים למנוע עשיית שימושים הפולטים לאוויר אדי חומרים מזיקים.

מקורות:

א)      שו"ע חו"מ סי' קנה סעי' לו ו-לז.

ב)      שו"ע חו"מ סי' קנה סעי' לז. ערוך השולחן סי' קנה סע"ק ל כתב כי נזק העשן הוא בהגיעו לעיניים או שגורם לשיעול וכדו' אבל נזק ממון כגון השחרת הכתלים הרי הוא ככל נזק ממון ויש בו חזקה.

ג)        שו"ע חו"מ סי' קנה סעי' לז.  ש"ך(קנה סע"ק יט) הסכים לדעת השו"ע, והפתחי תשובה (קנה סע"ק ז) כתב בשם הרעק"א כדעת הרמ"א ומדבריו משמע כי השו"ע והרמ"א נחלקו האם עשן שאינו תדיר (וכגון עשן תנור שהיחיד אופה בו פת) מוגדר כנזק. לאור דברי הרעק"א עולה כי השו"ע והרמ"א נחלקים האם ניתן למנוע עשיית שימושים הגורמים למטרדי עשן. לדעת השו"ע מטרד עשן שאינו תדיר מוגדר כנזק ולכן ניתן למנוע את עשיית השימוש המטריד, ואילו לדעת הרמ"א מטרד עשן שאינו תדיר כלל אינו מוגדר כנזק וממילא לא ניתן למנוע עשיית שימושים היוצרים עשן שאינו תדיר. 

ד)      שו"ת אגרות משה חושן משפט חלק ב סימן יח סובר כי גם במטרד עשן קל  אין בו חזקה וניתן למונעו. "והנה פשוט וברור שאפילו אם ליכא חשש סכנה וחשש חולי דנפילה למשכב אלא שקשה להם לסבול דמצטערין מזה אסור שם לעשן כי אף רק בגירי דידיה שהוא גרמא ממש כהא להעמיד סולם פחות מד' אמות משובך נחשב גירי דידיה שמודה גם ר' יוסי בב"ב סוף דף כ"ב משום דזמנין בהדי דמנח ליה יתבא בחור ותקפוץ הנמיה ויזיק משום דא"ר טובי בר מתנא גרמא בנזקין אסור. וכהנהו אומני שאמר רב יוסף שאסור להם להקיז דם בקרקע שלהם מחמת שעל ידי הדם אתו עורבי אכלי דמא ומפסדי תמרי ומפורש שם דלא היה הפסד ממש אלא לסתם אינשי לא היה שום הפסד דהיו רוחצין התמרים ואכלי להו ורק לרב יוסף שהיה איסטניס לא היה אוכל תמרים כאלו, וגם לא משמע שהיה רב יוסף נחלה מזה אם היה אוכלם אבל היה לו צער גדול לאוכלם, ומ"מ היה אסור להם להקיז מאיסור מזיק..."

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

חזון איש (בבא בתרא סי' יג סע"ק יב) בעניין נזקי ריח סובר כי מטרד ריח קלוש אינו מוגדר כנזקי בית הכיסא שאין בהם חזקה וממילא הניזק רשאי למנוע את גרימת המטרד בכל עת, אלא נדרש ריח משמעותי כגון ריח האוסר בקריאת שמע.

מדברי החזון איש  ניתן ללמוד כי גם בנזקי עשן  הדין יהיה כך ולא כל מטרד עשן קל יוגדר כנזקי קוטרא שאין בהם חזקה וניתן בכל עת למנוע את עשיית המטרד.  וז"ל החזון איש בעניין נזקי ריח: "ונראה דהיינו דווקא באופן דאיכא ריח האוסר לקרות קריאת שמע וכדאי' באו"ח סי' פג, אבל הני בית הכיסא המוזכר שם דמותר לקרוא קריאת שמע כנגדן, הוא הדין דאין יכול למחות, ואף על גב דמנקודת הרפואה אויר יותר צח יותר בריא ומציאות בית הכיסא פוגמת קצת צחות האוויר אין זה בכלל נזקי שכנים..."

ה)      שו"ת מהרשד"ם חלק חושן משפט סימן רפד "...ואם החזיק אח"כ לא הוי חזקה כיון שהזק גדול הוא ודאי אין שום אדם מוחל עליו ועל זה סמך ולא מיחה ע"כ והרי לך שאפי' בנזק גדול דצערא דגופא לא מהני חזקה דאמרינן ודאי לא מחיל איניש עאכ"ו הזק דסכנה ולא עוד אלא דלא מבעיא בנזק גדול שהוא נזק לעולם אלא אפי' בנזק פרטי גדול לא הוי מהני חזקה אף על גב דאפשר דשאר בני אדם סבלי כי הא וכדמוכח בגמרא והביאו הריב"ה בח"מ סי' הנזכר רב יוסף דהו"ל אלני והוו אתי מקיזי דם ויתבי תחתיהו והוי אתי ערבי ואכלי דמא וסלקי באלנא ומפסדי ליה וקאמר שהוצרכו להרחיק אף על פי שהחזיקו בכך משום דדמו ליה לקוטר' וב"ה לפי שרב יוסף הי' אסתניס ולא הי' יכול לסובלו וכתב הרא"ש מכאן משמע דכל דבר שידוע שאין המערער יכול לסובלו אף על פי ששאר ב"א סובלין אין לו חזקה כנגד מערער זה ע"כ.

 

הערה: הדברים נכתבו לעיון וכמראה מקום בלבד ואין בהם כדי  הוראת הלכה למעשה אשר עשויה להשתנות בהתאם לנסיבות הפרטניות של כל מקרה לגופו.