אאא

חג השבועות חל השנה בערב שבת. מעיקר הדין, אסור להכין בחג מאכלים לכבוד שבת - שכן הדבר נראה כזלזול בכבוד יום טוב. לכן, תיקנו חז"ל לעשות "עירוב תבשילין".

כאשר אנחנו מתחילים לעסוק בצרכי השבת כבר בערב החג, הרי שביום טוב אנחנו רק משלימים את המלאכה - והדבר מותר.

כיצד עושים את העירוב? לוקחים תבשיל או צלי (נהגו בביצה – זכר לחורבן) יחד עם לחמניה ומברכים:

בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת עֵרוּב.

בַּהֲדֵין עֵרוּבָא יְהֵא שָׁרֵא לָנָא לְמֵפָא וּלְבַשָּׁלָא וּלְאַטְמָנָא וּלְאַדְלָקָא שְׁרָגָא וּלְמֶעְבַּד כָּל צָרְכָנָא מִיּוֹמָא טָבָא לְשַׁבַּתָּא לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל הַדָּרִים בָּעִיר הַזֹּאת.

מי שאינו מבין את השפה הארמית אומר בלשׁון הקודש:

בָּזֶה הָעֵרוּב יְהֵא מֻתָּר לָנוּ לֶאֱפוֹת וּלְבַשֵּׁל וּלְהַטְּמִין וּלְהַדְלִיק נֵר וְלַעֲשׂוֹת כָּל צָרְכֵינוּ מִיּוֹם טוֹב לְשַׁבָּת לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל הַדָּרִים בָּעִיר הַזֹּאת.

כדאי שהאישה תשמע את הגבר מברך ומכין את עירוב התבשילין, שכן היא זו שבדרך כלל מבשלת אחר כך. גם אם לא שמעה, מותר לה לבשל אם בעלה עירב.

את הלחמניה ואת הביצה יש לשמור עד לשבת, ורצוי להשתדל לאכול אותם במהלך סעודת השבת.