בדיוק כשחשבתם שהמציאות הישראלית לא יכולה להיות הזויה יותר, הגיעו משה מנס ויוסי חיים מימון לפינת לפנצ'יאוןהשבועית ב'כדבר ראשון'. בין בג"ץ לבני ברק, בין נחשים שיכורים לכנרים מפוזרים – הם כאן כדי לעשות סדר (או בעיקר בלגן) בחדשות.
מניחים רצועות: כשהשוטר פגש את הנהג
משה: תשמעו סיפור. המשטרה עצרה צעיר על כך שנסע עם תפילין. לדברי המשטרה, אסור היה לו להניח תפילין בזמן הזה. או כמו שקוראים לזה בממשלה – "רצועת טיימינג". מה נעשה? לא יעזור, תמיד יש לעם ישראל בעיות עם הרצועה... ומה הייתה תגובתו של הנהג? נו... אהה... אהה... נו... (כנראה הוא עדיין מחפש את המילים, או את הקשר בין הרצועות לכביש החוף).
בג"ץ או בד"ץ? השופט שגילה את קריאת שמע
יוסי: משה, זה כלום לעומת מה שקרה בבג"ץ. בדיונים האחרונים צולם השופט עמית כשהוא עוצר את אחד העדים ואומר לו: "אם נמשיך כך, נגיע לקריאת שמע של שחרית". פשיי... זה בג"ץ או בד"ץ? יפה שהם נעצרו דווקא בקריאת שמע. כנראה את ההמשך של "ואהבת לרעך כמוך" הם פחות מקיימים שם בירושלים.
איך רואים שהשופט הזה בחיים לא היה ב'זכרון משה' – אז מפספסים זמן קריאת שמע, מה קרה? יש מניינים עד מנחה! מהעד, אגב, נמסר שהוא ממש לא מתרגש מההשוואה לקריאת שמע. ידוע שהשופטים בבג"ץ עוצמים עיניים כמעט בכל דיון, אז זה דווקא הסתדר לו עם "שמע ישראל".
כינור ראשון, פדיחה שנייה
משה: ואם בענייני מוזיקה עסקינן, מנצח בתזמורת הפיל כינור ששוויו דווח כמיליון דולר. נו, באמת, נסחפו קצת... 300 שקל ב'כלי זמר', גג. מה אתם מותחים אותנו? מה אנחנו, מיתרים? אני רק מקווה שלפחות הייתה מנגינה עצובה ברקע כשזה קרה. מהנהלת התזמורת נמסר: "אין מה לעשות, ככה זה בחיים – כשיש מנצח, השני תמיד מפסיד".
סכסוך שכנים: כשחסר לך בורג
יוסי: נעבור לאלימות בשכונה. ויכוח שהידרדר לעימות אלים, שבמהלכו נפצעו שני שכנים מסכסוך שכלל פטיש ומפתח שוודי. התיק הגיע לבית המשפט, ולאחר שמיעת העדויות קבע שופט בית משפט השלום כי לא ניתן לקבוע מי היה התוקף. אבל הוא כן נתן עצה לחיים: כדאי שילכו לפסיכולוג שייתן להם כלים להתמודד. כי בינינו, משה, ברור שלשניהם חסר איזה בורג.
הנחש ששתה יותר מדי
משה: קבלו ידיעה הזויה: נחש הכיש שיכור ומת. הנחש מת, כן? מסתבר שהנחש עצמו עצר רגע לפני שנפח את נשמתו ושאל: "מה זה? מי שם לי בן אדם באלכוהול? אני בסך הכל ביקשתי קרח!". קצת כואב הלב על הנחש, אבל לדעתי הוא פשוט למד את הלקח בדרך ההכשה.
סיפורי בדים בכור בדימונה
יוסי: לסיום, המלחמה עוד לא הוכרעה, והאיראנים טוענים שהם ייתנו את האטום – אבל למישהו אחר. אולי הם רוצים למסור את זה רק למשפחה גרעינית? אני טוען שיכול להיות שהיינו צריכים להפעיל כבר מזמן את "מפעל הטקסטיל" שלנו בדימונה. שומעים עליו כל כך הרבה, הגיע הזמן להוציא את המכונות... אם כי, אני לוקח בחשבון שייתכן וכל מה ששמענו עד היום זה פשוט סיפורי בדים.
0 תגובות