לפעמים המציאות עולה על כל תסריט, והיא עושה זאת ברגעים הכי פחות צפויים – למשל, כשאתה הולך לבדוק מה שלום התרנגולות שלך בסוף יום עבודה. משה מנס פגש את נדב רוט לראשונה לפני שנתיים, בימים המתוחים של תחילת המלחמה, כשנדב הגיע כחייל במילואים מחיל הים לתגבר את הגזרה במודיעין עילית. השבוע, הם נפגשו שוב. אבל הפעם, נדב שפגש משה היה אדם שונה לחלוטין.
האיש שוויתר על הכל
נדב רוט הוא כבר לא המורה למתמטיקה והמחנך המוערך שהיה במשך 11 שנים. הוא גם לא רכז השכבה והרכז החברתי שהכירו מאות תלמידים. היום, נדב הוא "נווד של השם".
מה זה אומר בפועל?
- בלי טלפון: כבר כמעט שנה שאין לו מכשיר סלולרי.
- בלי כסף: הוא מסתובב ללא אמצעים כספיים.
- בלי תכנון: הוא לא יודע איפה יישן הלילה או מאיפה תגיע ארוחתו הבאה.בלי "לוק" של נווד: למרות אורח החיים הקיצוני, הוא שומר על אותם בגדים ועל חיוך של שלווה פנימית.
"השם מסנכרן את העולם. אם הולכים איתו לגמרי, בלי דעת, הוא פשוט נותן לך חוויות, ואנשים, ותענוגות." (נדב רוט) מה שכן, פעם בכמה ימים הוא חוזר לבית של אמא שלו שם הוא מתקלח ושוטף את הבגדים.
בין מתמטיקה לאמונה בוערת
כשמנס שואל אותו איך הוא מסתדר, התשובה של נדב קבועה: "השם". מבחינתו, החיים הם "טיול בלתי נגמר" שבו הבורא הוא המדריך הראשי. נדב מתאר מציאות של סנכרון מופלא – מהשהות בצפון בשבוע שעבר ועד להגעה המקרית למודיעין עילית בדיוק ברגע שמשה יצא לחצר.
על השאלה המתבקשת – "יגידו שאתה לא שפוי" – נדב עונה בחיוך שהשם "משחק בכולנו", ובמקרה שלו, המשחק פשוט גלוי יותר לעין.
הסיפור של דור שלם?
משה מנס מעלה נקודה מרתקת: האם הסיפור של נדב הוא מקרה קיצוני של "הלם קרב" רוחני, או אולי ביטוי של רבים אחרים שאחרי המלחמה פשוט לא יכלו לחזור לשגרה האפורה? נדב, מצדו, לא מנסה להגדיר את עצמו. הוא פשוט חי את הרגע.
ההבטחה: למרות שמדובר בסיפור שזועק לראיון עומק ב"כיכר השבת", נדב מסרב כרגע לחשיפה מלאה. הוא ביקש זמן. "עוד שנה", הוא הבטיח למנס, "עוד שנה אני אגיע לכיכר ואספר הכל".
בינתיים, הוא ממשיך בדרכו. בלי ג'י-פי-אס, בלי ארנק, אבל עם המון ביטחון שמישהו למעלה כבר דואג לו לסיבוב הבא.
0 תגובות