וַיִּקַּ֣ח קֹ֔רַח בֶּן־יִצְהָ֥ר בֶּן־קְהָ֖ת בֶּן־לֵוִ֑י מלמד שלקחם בדברים, שאמר קרח למשה, בַּיִת מָלֵא סְפָרִים, מַהוּ שֶׁתְּהֵא פְּטוּרָה מִן הַמְּזוּזָה. אָמַר לוֹ: חַיֶּבֶת בִּמְזוּזָה. אָמַר לוֹ: כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ מָאתַיִם שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ, כֻּלָּן אֵין פּוֹטְרוֹת אֶת הַבַּיִת, וּשְׁתֵּי פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁבַּמְּזוּזָה פּוֹטְרוֹת אֶת הַבַּיִת. אָמַר לוֹ: דְּבָרִים אֵלּוּ לֹא נִצְטַוֵּיתָ עֲלֵיהֶם, וּמִלִּבְּךָ אַתָּה בּוֹדְאָם. (מדרש תנחומא).
ונבאר מקצת מדיני מצות מזוזה.
מעלת המצוה
מצות עשה מן התורה לכתוב פרשת 'שמע' ופרשת 'והיה אם שמוע' על קלף ובדיו, ולקבוע אותן על מזוזת פתח הבית, וצריך ליזהר בה מאוד, וכל הזהיר בה יאריכו ימיו וימי בניו, ואם אינו זהיר בה יתקצרו (שו"ע).
ובגמ' מסכת שבת (כג:) "אמר רב הונא הרגיל במזוזה זוכה לדירה נאה"
וכן כתב הרמב"ם במעלת המצוה: חַיָּב אָדָם לְהִזָּהֵר בִּמְזוּזָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא חוֹבַת הַכּל תָּמִיד. וְכָל זְמַן שֶׁיִּכָּנֵס וְיֵצֵא יִפְגַּע בְּיִחוּד הַשֵּׁם שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְיִזְכֹּר אַהֲבָתוֹ וְיֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ וְשִׁגְיוֹתָיו בְּהַבְלֵי הַזְּמַן. וְיֵדַע שֶׁאֵין דָּבָר הָעוֹמֵד לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים אֶלָּא יְדִיעַת צוּר הָעוֹלָם. וּמִיָּד הוּא חוֹזֵר לְדַעְתּוֹ וְהוֹלֵךְ בְּדַרְכֵי מֵישָׁרִים. אָמְרוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ תְּפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ וּבִזְרוֹעוֹ וְצִיצִית בְּבִגְדוֹ וּמְזוּזָה בְּפִתְחוֹ מֻחְזָק הוּא שֶׁלֹּא יֶחֱטָא.
סדר קביעתה
מצות מזוזה היא חובת הדר, ולכן לא יקבע מזוזה מיד שקנה את הבית אלא ימתין עד שיכניס חלק מן הרהיטים וכיו"ב ואז יקבע מיד בברכה, ולא ידחה את קביעתה לחנוכת הבית (בא"ח, חזו"א, הר צבי, הליכ"ע).
קיום המצוה הוא בעת קיבוע המזוזה למקומה, ולכן יברך קודם הקיבוע כדי שיהא עובר לעשייתן, ומ"מ לא יברך כשהמזוזה בידו, אלא יניח המזוזה על מקום הקיבוע ורק אז יברך, ואח"כ יקבע (הגר"ש וואזנר). (וקיבוע הנעשה ע"י דבק שאם יניחנה כבר תיקבע, י"א שידביק ראש המזוזה, יברך וישלים ההדבקה)
נוסח הברכה - אקב"ו לקבוע מזוזה. ואם הקובע אינו בעה"ב אלא עושה שליחותו (כגון שכיבד לרב וכדו') יברך על קביעת מזוזה. וכל שטעה בלשון – אינו לעיכובא.
גם כשקובע מזוזות הרבה יברך 'לקבוע מזוזה' בלשון יחיד. (שבט הלוי).
שכח לברך ונזכר אחרי קביעת המזוזה – יברך מיד. ואם נזכר רק לאחר כמה ימים – הנכון הוא שיסיר את המזוזה וימסרנה לבדיקה אצל מומחה, ואח"כ יקבענה בברכה.
רשאי בעה"ב לברך על המזוזה שבפתח הבית, ולכבד אחרים לקבוע את מזוזות שאר החדרים, ויכווין בברכתו לפטור שאר החדרים.
יש שחששו שלא לשים את המזוזה בתוך שקית ניילון וכדו' שלא יהא חציצה בין המזוזה לבית, ורוב הפוסקים כתבו שאין לחוש לזה כלל, ושרי אף לכתחילה כדי לשמר המזוזה (חזו"א, יביע אומר, הגר"ח קנייבסקי).
מקום המזוזה
מקום קיבוע המזוזה הוא בחלל הפתח מצד ימין של הנכנס לבית, בתחילת שליש העליון של הפתח דהיינו: מודדים את גובה הפתח, ומחלקים אותו לשלוש, וקובעים את המזוזה בתחילת שליש העליון.
מצוה לקובעה בטפח שסמוך לחוץ, כדי שישמר את כל הבית (שו"ע). ואם לא קבעה בטפח הסמוך לחוץ – אינו מעכב, ומ"מ אם טרח והוציאה וקבעה בטפח החיצון תבוא עליו ברכה, אך לא יברך על קביעתה (הליכ"ע).
- אם קבעו את המזוזה בצד שמאל של נכנס, פסולה, וצריך לקובעה שוב בברכה (שו"ע).
- קבעה למעלה משליש עליון של הפתח – כשרה, ובלבד שלא תהיה המזוזה בטפח האחרון למשקוף (שו"ע). וכתב הבא"ח שאם יכול להסירה ולהניחה במקום הראוי לה חייב לעשות כן (בלא ברכה), וביבי"א כ' שזו חומרה בעלמא.
- קבעה מתחת לשליש העליון של הפתח, ואפילו רק חלק ממנה, פסולה. וצריך לקובעה שוב במקומה הראוי (בא"ח – בלא ברכה, הליכ"ע – בברכה).
- קבעה בטפח הסמוך למשקוף, ואפי' רק חלק ממנה נכנס למקום הטפח הסמוך למשקוף – צריך להסירה ולהניחה במקומה הראוי לה.
פתח שגבוה מאוד, י"א שמותר לקבוע את המזוזה באופן שתהיה בין כתפיו, אפילו שמקום זה פחות מתחילת שליש עליון (תשובות והנהגות), וי"א שלעולם יקבענה בתחילת שליש עליון, אע"פ שלא יוכל לתת ידו עליה בכניסתו וביציאתו כנהוג (הליכ"ע).
קיבוע המזוזה
צריך לקבוע את המזוזה במסמרים למזוזות הפתח (שו"ע). ומזוזה שלא קבעה כראוי ומתנדנדת על מקומה, פסולה, ולכן אם תקע בבית המזוזה מסמר רק מלמעלה ולא מלמטה – פסולה, ומ"מ לאחר זמן כשיתקע המסמר מלמטה לא יברך שוב (תשובות והנהגות).
אפשר לקובעה גם בדבק חזק (ערוך השולחן, הליכ"ע, אבני ישפה), אולם בנייר דבק ראוי לא לסמוך ע"ז, ובדיעבד מהני (תשובות והנהגות).
נחלקו רש"י ור"ת אם המזוזה צריכה להיות עומדת זקופה לאורך המשקוף או שוכבת לרוחב המשקוף. ופסק השו"ע כרש"י שצריכה להיות זקופה, והרמ"א כתב שהמדקדקין יוצאין ידי שניהם ומניחים אותה בשיפוע ובאלכסון, באופן שראש המזוזה יהיה לכיון הבית, וסוף המזוזה לכיון חוץ.
מזוזה שהוסרה
המסיר את המזוזה כדי לבדוק את כשרותה, אם נמצאת פסולה וקובע חדשה במקומה, יברך לקבוע מזוזה. ואם נמצאת כשרה י"א שלא צריך לברך שוב כשמחזירה (משנה הלכות, וכ"כ בספר ישיב משה בשם הגרי"ש אלישיב שאם מחזירה בו ביום לא יברך. ובתשובות והנהגות כ' שהמנהג לא לברך כל זמן שלא ישן בינתיים, דאז נחשב היסח הדעת), וי"א שיברך (הליכ"ע, ישמח לב).
המחליף מזוזה במזוזה אחרת נאה הימנה – יברך.
הנכנס לדירה ומחליף מזוזות הקיימות באחרות – יברך (רצ"פ פראנק, הליכ"ע). וטוב בכל אלו להסיח דעתו ולשהות בין נטילתן לקביעתן.
המסיר את המזוזה כדי להחליף תיק שלה – אינו מברך (כה"ח). ואם נתעכב והסיח דעתו – יברך.
מזוזה שנפלה מעצמה לארץ ורוצה לקובעה בשנית, י"א שצריך לברך כשמחזירה (משנה הלכות), וי"א שלא יברך (יבי"א).
- להערות והארות ניתן לפנות בדוא"ל: כאן