אאא

שבוע שעבר למדנו שה"טלית שכולה תכלת" שקרח הציג לפני משה היא לא "טלית שכולה תכלת", כלומר היא לא חיובית בעליל.

השבוע נלמד הפוך:

ה"טלית שכולה תכלת" 

היא באמת "טלית שכולה תכלת",

והיא באה לנו בדמות "פרה אדומה".

טלית זו מסמלת עניין גבוה ורצוי,

אך הכל תלוי בעיתוי.

כדלהלן.

מספרים על פלוני שנכנס למסעדה, לפני שהוא יצא מהמסעדה הוא החמיא לבעל המסעדה: "האוכל שלך כמו פרה אדומה", (בעוד זה תמה המשיך ואמר) כמו שלפרה אדומה אין טעם כך לאוכל שלך אין טעם...

מי אוהב אוכל בלי טעם? אף אחד.

אנשים אוהבים אוכל טעים.

והנה לנו "זאת חקת התורה", מצות "פרה אדומה", בלי טעם ובלי סיבה.

מה בעצם הענין, בחוק שאין בו שום טעם?

מסופר על אחד מגדולי התלמידים של הרב המגיד ממזריטש שעבר דרך עיר מגוריו של בעל התניא (שהיה צעיר תלמידי הרב המגיד) ונכנס לביתו לבקרו. כמובן שבעל התניא דאג לכבדו כראוי וגם אשתו ובנותיו התכוננו כראוי והכינו אוכל משובח. למען הסדר הטוב הן עשו חלוקת תפקידים אך משום מה שכחו לקבוע מי ישים את המלח.

מה שהתרחש בהמשך היה קצת לא נעים, כל אחת מבנות הבית הבחינה ששכחו לשים מלח, ואשר על כן כל אחת החליטה לזכות במצות "לא תשבית מלח"... סיכומו של דבר: התבשיל המשובח היה ממולח כהוגן.

כשהתיישבו לסעודה והתחילו לאכול, האורח לא היה מסוגל לאכול מהתבשיל, אך לא רצה להסב צער לבעל התניא ולספר לו על כך, אז הוא פשוט לא אכל מהתבשיל. בעל התניא אכל כרגיל, וכששם לב שהאורח הגדול והדגול לא אוכל שאלו: למה? ויען: כי זה מלוח. כיצד אתה מסוגל לאכול את המילח הלזה? ענה בעל התניא בפשטות: מאז באתי אל רבינו הרב המגיד ניטל ממני טעם המאכלים...

מסיפור זה מתברר שלאכול אוכל בלי טעם זו אכן מדריגה גבוהה. איש שכל כולו דבוק ברוחניות עד שאינו מרגיש טעם באוכל. ומזה עלינו להסיק שגם מצוה ללא טעם, נשגבה היא.

אך שומה עלינו להבין מה נשגב בעבודת ה' חסרת טעם?

מבואר בחסידות שאדם העובד את ה' מצד טעם וסיבה יש לו תענוג שכלי ורגשי בעשותו את מעשה המצוה. אמנם יש בזה מעלה גדולה שהוא מחובר באופן פנימי למצוה, אך יש בזה גם היבט שלילי כי יתכן שיעשה את המצוה מצד הבנתו ורגשותיו ולא רק בגלל ציווי ה'.

בקיום החוק הבלתי מובן והבלתי הגיוני, דווקא אז מתגלה העבודת ה' האבסולטית של האדם, עבודת ה' נטולת נגיעה אישית, שכלית או רגשית.

וזה מתחבר ובא בהמשך לפרשת קרח.

קרח רצה "טלית שכולה תכלת" שמשמעותה היא מצוה מתוך תכלת - כיליון - מוחלט. ביטול מוחלט שכזה, הדורש מן האדם לבטל את כל מציאותו וישותו. דרגת ביטול שכזו איננה אפשרית בדורותינו, ומכאן נבעה טעותו של קרח.

תמצית טעותו היא: קרח סבר שעיקר עבודת ה' היא לעשות את רצון ה' מפני שכך רוצה ה', ללא טעמים וללא רגשות. זוהי אכן מדרגה גבוהה ונשגבה אך איננה שייכת לדורותינו אנו, טענת קרח תהיה נכונה לעתיד לבוא בגאולה, אז יבנה המקדש ובני ישראל יהיו בדרגה גבוהה ויוכלו להגיע לדרגה זו.

אך יחד עם זאת שטרם הגיע זמן הגאולה, הקב"ה נתן לנו מצווה אחת עכ"פ שהיא חוק מוחלט, מצווה בלי שום טעם, במצווה זו יכולים אנו לחוש מעט מן הגאולה.

מעתה יובן המשך הפרשות קרח-חקת.

פרה אדומה היא סמל עבודת ה' מתוך ביטול וקבלת עול מוחלטים - צייתנות. קרח רצה ושאף להגיע לביטול מוחלט זה, המתבטא ב"טלית שכולה תכלת".

עצם שאיפתו נכונה אך לא בעיתוי הנכון. העיתוי הנכון יהיה לעתיד לבוא וזה נרמז באותיות ח.ק.ת. האותיות ח.ק. מופיעות גם אצל ק.ר.ח רק שהאות ר. מתחלפת באות ת. היא סוף אותיות המרמזת על אחרית הימים. אז יבנה בית המקדש "ונעלה ונראה ונשתחווה" מתוך ביטול מוחלט "ושם נעבדך ביראה (מענף הביטול) כימי עולם וכשנים קדמוניות".

שבת שלום ומבורך!

לתגובות והארות:
Misraeli770@gmail.com