בפרשת השבוע "רְאֵה",נאמר: "כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן... פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לּוֹ". הפסוק הזה, מדגיש – שנתינת צדקה איננה רק חסד – אלא צֶדֶק. רבים חושבים שצדקה היא מתנה מהעשיר לעני. אך האמת היא – שהצדקה היא החזרת העודף, של מי שקיבל – למי שחסר לו כרגע.
למה הקדוש ברוך הוא לא ברא את העולם שוויוני לגמרי? למה יש עשירים ועניים?
התשובה – כדי שנלמד להיות רחמנים, לפתח בתוכנו לב רך, מבין, ונותן.
בנתינת הצדקה – אנחנו לא רק עוזרים. אנחנו מתקנים את העולם, ומעידים בפועל שהכסף שברשותנו – הוא הפקדה זמנית. הוא ניתן לנו כדי לשתף, לא כדי לאגור.
ולמי נותנים? לא רק למי שאין לו אוכל או בגד – אלא לכל אדם שזקוק. למזון, לממון, למילה טובה, להקשבה. עם ישראל – התברך תמיד בנתינה. אנחנו עם של חסד, של גמילות חסדים, של אכפתיות.
אז… כמה לתת? בהלכה נאמר – לפחות עשרה אחוזים מההכנסה. כמו שכתוב: "עשר תעשר" – עשר, כדי שתתעשר. כן, הצדקה לא רק מגינה – היא גם מברכת.
היא מרחיבה את הלב – ואת הפרנסה.
ומתי לתת? תמיד. אבל במיוחד – בימים של דין, של קושי, של צורך. וכשנותנים – נותנים בשמחה, כי כמו שאנחנו פותחים את הלב – כך גם הקדוש ברוך הוא יפתח לנו את שערי השפע.
אגב פרט חשוב מאוד! זו המצווה היחידה שהקדוש ברוך הוא מבקש מאיתנו – "ובחנוני נא בזֹאת". תנסו. תתנו. תראו.
אז בפעם הבאה שמישהו זקוק – אל תאמר "אין לי" אל תגידי "אחר כך", תזכרו – צדקה תציל ממוות, וצדקה – מחייה את הנשמה.
0 תגובות