אאא

מקורות:

שפת אמת בלק תרנ"ד-תרנ"ה:

בפסוק וישם ה' דבר בפי כו'. שימה הוא לשון סידור כמו ושמו כו' איש על עבודתו. כי אותו הרשע הכין בפיו קללות. והקב"ה הפך אותם לברכות כמ"ש ויהפוך. ואותן אותיות עצמן נתחלפו ונסדרו להיות ברכות. ויתכן לומר כי כל זה הי' הכנת הרפואה קודם המכה מאת הקב"ה לפי שגלוי לפניו שעתידין לחטוא בשיטים וגם אותו רשע ראה עליהם זה החטא ורצה להזכיר עונם לקללם. וכיון שנתהפך הקללה לברכה והטעם כי אהבך ה' אלקיך פי' כי אותו הרשע סבר כי אהבתו ית' את בנ"י מכח המצות ומעש"ט לכן הזכיר החטא להתפש. אבל באמת אהבת הקב"ה לבנ"י אהבה שאינה תלוי' בדבר רק בעצם ואדרבה מטעם האהבה נתן לנו תורה ומצות. וז"ש וירא כו' כי טוב בעיני ה' לברך וממילא אפילו שהוזכר העון שלעתיד נתגבר האהבה וממילא היחלש כח החטא ולכן גם כשחטאו אח"כ כבר נתגבר האהבה מקודם וז"ש מן השיטים כו' למען דעת צדקות ה' כנ"ל.

תנא דבי אליהו – יד׳:

פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום, ומצאני אדם אחד שיש בו מקרא ואין בו משנה.. ואמר לי רבי שני דברים יש בלבבי ואני אוהבך אהבה גמורה) שני דברים יש בעולם ואני אוהבם בלבבי אהבה גמורה ואלו הן תורה וישראל אבל איני יודע איזה מהם קודם אמרתי לו בני דרכן של בני אדם אומרים התורה קדמה שנאמר (משלי ח׳:כ״ב) ה' קנני ראשית דרכו וגו' אבל אני אומר ישראל קדמו שנאמר (ירמיהו ב׳:ג׳) קודש ישראל לה' ראשית תבואתה.

מדרש קהלת א׳ ד׳:

אמר ר' שמעון בר יוחי כתיב (ישעיה ס"ה) 'כי כימי העץ ימי עמי' ואין עץ אלא תורה שנאמר (משלי ג') 'עץ חיים היא למחזיקים בה' וכי מי נברא בשביל מי, התורה בשביל ישראל או ישראל בשביל תורה, לא תורה בשביל ישראל, אלא תורה שנבראת בשביל ישראל הרי היא קיימת לעולמי עולמים, ישראל שנבראו בזכותה' על אחת כמה וכמה.

מדרש רבא א׳ ד׳:

ר' הונא ור' ירמיה בשם רבי שמואל בר ר' יצחק אמרו מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר משל למלך שהיה נשוי למטרונה אחת ולא היה לו ממנה בן פעם אחת נמצא המלך עובר בשוק אמר טלו מילנין וקלמין זו לבני והיו הכל אומרין בן אין לו והוא אומר טלו מילנין וקלמין זו לבני והיו הכל אומרין בן אין לו והוא אומר טלו אלולי שצפה המלך שהוא עתיד להעמיד ממנה בן לא היה אומר טלו מילנין וקלמין לבני כך אילולי שצפה הקב"ה שאחר כ"ו דורות ישראל עתידין לקבל את התורה לא היה כותב בתורה צו את בני ישראל דבר אל בני ישראל 

בוצינא דנהורא להרה"ק ר' ברוך ממזיבוז זי"ע:

׳מה טובו אוהליך יעקב׳. פרש״י ראה פתחיהן שאינם מכוונים זה מול זה, ע״כ. פי׳ לפירושו עפ״י דאיתא פתחו לי פתח כפתחו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם .וזה כוונת רש״י אין פתחיהן מכוונים. פי׳ פתח דישראל ופתחו דקוב״ה אינם מכוונים. שהקב״ה 2 פותח להם פתח יותר גדולה ממה שהם פותחים. ע״כ לא הי׳ יכול בלעם להרע להם. כי ראה שאם יעשו תשובה מועטת כל דהו, הקב"ה ישפיע להם כל טוב: