אאא

המגיד ממעזריטש מסביר את חשיבות ימים אלו, במשל לשר חשוב שיושב בארמונו והעם יראים ממנו, איש לא יכול להיכנס אליו – ללא רשות.

אבל, כאשר השר יוצא לטייל בשווקים וברחובות הוא מתקרב אל העם, וכל אחד יכול לגשת ולדבר איתו, והוא מצידו - שומע ומאזין לכל בקשה, ושמח לתת לכל אחד את מבוקשו.

הנמשל ברור: המגיד ממעזריטש אומר שבימים אלו 'הרשות נתונה' לכל אחד להתקרב לבורא עולם! אפילו לרחוק ביותר, והוא יתברך שמח להענות לכל בקשה!

אדם שבא לבקש מהמלך, מכיר בעובדה שרק המלך יכול לעזור לו, ולכן, כאשר הוא פונה, הוא ראוי לקבל את עזרתו של המלך (עפ"י עבודת ישראל – פר' מסעי).

כמה שהקדושה יותר מכוסה – כך היא יותר מתגלה

ניתן לפעול ישועות בימי בין המיצרים, אלו ימי רצון שקדושתם 'מכוסה וגנוזה', ולכן, צריך להתאמץ כדי להצליח לגלות את ה'אור' הגדול שטמון בימים אלו.

מי שירצה - יצליח למצוא את ה'אור גנוז' וה'קדושה יתירה' – שיש בימים אלו, כהגדרתו של המגיד ממעזריטש: "ומי שרודף אחר הקדושה, משיג אותה בין המצרים יותר ויותר", לפי הכלל הידוע, שהדברים היקרים - שמורים ומכוסים! (עבודת ישראל - פרקי אבות פרק ד').

מה ישיג מי שקצת מתאמץ?

הבעל שם טוב הקדוש אמר על הפסוק: "כל רודפיה השיגוה בין המצרים" מי שמשקיע קצת מחשבה, ומשתדל להתחזק ולהתגבר על רצונותיו כאינם לרצון ה', נקרא: "משיג השכינה ביותר"!

כמה שבימים אלו ח"ו ה'סיטרא אחרא' גובר, כך ניתן להגיע יותר גבוה למעלה, כהגדרתו של הבעל שם טוב הקדוש - "משיג השכינה ביותר" (הבעש"ט עלה"ת איכה).

מילים אלו נאמרו מפי הבעל שם טוב הקדוש, לא מדובר ב'משחקי מילים' או ב'מטפורה', אלא כפשוטו, האדם יכול יותר להשיג את השכינה ולהתקרב אליה, וכך, זוכה לשמירה - זוכה לישועות.

כיצד זוכים להיות - 'כיסא למידת החסד'?

כל אחד רוצה שהקב"ה ינהג עימו במידת החסד, כיצד ניתן לזכות להנהגה זאת? מלכות ה' מכוסה, נראה שה'טבע' מנהיג את כל מה שקורה איתנו.

אדם שמרגיש את צער השכינה על מלכות ה' יתברך אינה שלמה, ומיטיב את מעשו כדי להגדיל את מלכות ה', משתדל קצת בתפילה בברכות בבין אדם לחברו, מיד – 'נעשה כיסא לשכינה שתשרה בו', ולכן, בוודאי "ראוי לאדם להתאמץ לגמול חסד עם השכינה, ואז נעשה כיסא אל מידת החסד" (מקור מים חיים – פר' וישב).

אדם שלא יוותר על לגמול חסד עם השכינה - השכינה לא תוותר לגמול עימו חסד, ויזכה להיות 'כיסא' למידת החסד.

מי מוותר על קבלת 'ליווי צמוד מהשכינה'?

אומר הבעל שם טוב הקדוש, כאשר יש לאדם צער ח"ו, ולא משנה באיזה תחום: פרנסה, ילדים, בריאות וכו' אם הוא מבין ש'אין בלעדי ה' יתברך אף אחד בעולם', ורק הוא שולח לו את הצער כדי שישוב אליו ויקרא אליו, והאדם, מבין את המסר, וזה מה שהוא עושה - מתבטל מהאדם הצער.

וזה נקרא: 'קבלת פני שכינה' – להבין שהכל מציאות אלוקית, ולפנות ולהתחבר למי שבאמת מסובב את המהלכים בעולם, לעשות את רצונו כדי שיהיה יחוד קודשא בריך הוא ושכינתא, ואז האדם זוכה - לליווי צמוד של השכינה.

עד היכן הדברים מגיעים? אפילו אם נגזרה על האדם גזרה, כאשר הוא מתקרב לקב"ה הוא מקדים רפואה למכה, וזוכה לישועה, והדבר נכון בכל תחום מתחומי החיים.

כולנו צריכים ליווי צמוד של השכינה, ולכן, כדי לזכור את דבריו הקדושים של הבעל שם טוב הקדוש: "ויחשוב ויאמין באמונה שלמה, שהשכינה אצלו ושומרת אותו, והוא מסתכל על הבורא יתברך, והבורא יתברך מסתכל בו" (כתר שם טוב).

יש הבטחה: תרדוף – תשיג!

המגיד ממעזריטש אומר שדווקא בימים אלו, מי שירדוף אחר הקדושה, ישיג אותה יותר ויותר בקלות (תורת המגיד נ"ך איכה), אדם שרודף ומנסה להשיג משהו, הוא תמיד בספק – אם יצליח, כאן יש הבטחה! תרדוף – תשיג!

לפעמים אנו מרגישים ש'עלינו כיתה', ואנו רוצים להשתפר בעבודת ה', בכוח ימים אלו נצליח להשיג את רצוננו, משמים יושיטו לנו 'חבל הצלה' לעשות את השינוי הנכסף - שנצליח בקלות.

אף בחטא – 'שמך לא שכחנו'

בכוחם של ימים אלו להוכיח עד כמה הקב"ה אוהב אותנו, אף אם נראה לנו שהוא רחוק, הוא משגיח עלינו בצורה מופלא, דווקא בעומק החושך והחטא – 'עמו אנוכי'!

אנו אהובים אצל הקב"ה - ואוהבים אותו, ולכן – גם כאשר אנו חוטאים, החטא שלנו תמיד 'חסר' את ה'גישמק' 'התאווה' האמיתי, ולמה? כי "בכל זאת שמך לא שכחנו".

אומר רבי נפתלי מרופשיץ שהאהבה שלנו לאבינו מלכנו מקלקלת את 'חטאנו' שיהיו 'לא מושלמים', ולכן, אנו זוכים שכל מי שמנסה לקטרג עליו, בסוף אומר 'בעל כורחו' - שראוי להיטיב לנו.

ימים אלו מוכיחים שלא באמת התרחקנו, ולכן, גם הקב"ה לא באמת התרחק מאיתנו ( עפ"י זרע קודש – פר' פנחס).

שתי פסיעות קדימה ואחת אחורה – מצוין!

הקב"ה מחכה לנו, ושמח על כל 'פסיעה' הכי קטנה שאנו עושים לקראתו, בדיוק לה הוא מחכה - ואיתה הוא יגאלנו ברחמים - היא זו שתכריע את כף המאזנים - לזכות.

'מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה בנינו לבין הקב"ה', שתי פסיעות קדימה פסיעה אחת אחורה, רק בקצב כזה מצליחים להתקדם, ולכן, צריך לזכור שבכל פעם הרווחנו עוד פסיעה, היא מקרבת אותנו להיות כ'פסע' בינינו לבין הישועה שלה אנו מחכים, רק להתחיל את המסע ולהתקדם - ולא להסתכל אחור.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

ונזכיר את דבריו המתוקים של הרב בן ציון אבא שאול זצוק"ל ב'אור לציון', שביום שבת חל היארצייט: "מי שחושב וחוקר איך ובמה הוא יכול לגרום נחת רוח לה' יתברך, הדבר מראה כי אהבת ה' נוגעת לליבו, וכפי גודל תשוקתו כך גודל אהבתו אליו יתברך".

בימי בין המיצרים האדם יכול לקבל ליווי צמוד של השכינה, להיות 'כיסא לשכינה' למידת החסד והרחמים - ולהראות ישועות.

ממש בגדר: "ארדוף – אשיג - אחלק שלל! "ושלל – לא יחסר"!

כל מי שירדוף בימים אלו אחרי קודשא בריך הוא ושכינתא - ישים אותם, בהצלחה!

המאמר מתפרסם לע"נ הרב בן ציון אבא שאול, שעבד וקידש את שמו של ה' יתברך מתוך אהבה ויראה טהורה, שהיום חל יום ההילולא שלו.