הרב פתיה נולד בבגדאד שבעיראק, לרב משה בן הרב ישועה. את ראשית חינוכו קיבל ב"מדרש תלמוד תורה" ולאחר מכן המשיך לימודיו ב"ישיבת מדרש בית זילכה". מילדותו, נמשך באופן עמוק ללימוד תורת הקבלה.
בגיל 17 בקירוב, הוסמך לרב ומורה הוראה על ידי הרב עבדאללה סומך. בהמשך, העמיק את לימודי הקבלה אצל הרב יוסף חיים מבגדאד בעל "הבן איש חי", שנחשב לגדול המקובלים בדורו.
בין רבותיו הנוספים נמנה גם רבי ראובן יוסף בלבול. הרב פתיה העמיד תלמידים רבים, ביניהם הרב סלמאן מוצפי והרב יהושע משה.
בשנת ה'תרצ"ד (1933) עלה הרב פתיה לארץ ישראל, והתיישב בירושלים, שם המשיך בפעילותו התורנית עד ליומו האחרון. הרב פתיה חיבר ספרים רבים, שרובם המכריע עוסק בתורת הקבלה.
המקובל הקדוש יהודה פתיה זצ"ל עבודות והנהגות
הרב פתיה נודע בכוחותיו הרוחניים המיוחדים. הוא ערך "תיקוני נפש" לנפטרים ולאנשים שאחז בהם דיבוק. לצורך כך, היה משוחח עם הרוחות הרעות שהתגלגלו באדם החולה, כדי לגרשן מגופו על ידי "ייחודיים" (צירופי שמות קדושים) ושמות קדושים אחרים, והכל על פי תורת הקבלה. הרב פתיה היה בקיא אף בפתרון חלומות, ורבים היו נוהרים לפתחו כדי לזכות בברכותיו.
הקבר והמנורה של סנחריב
הגאון חיד"א מספר כי בזמן שהמקובל הגדול רבי חיים ויטל היה בירושלים עיר הקודש הגיע לעיר שר ישמעאלי מרום מעם ששמו "אבו סיפיין" ופירש שמו "אבי החרבות" שכן היה אכזר מכל, ידע אותו "אבו סיפיין" כי את הנחל שסתם חזקיהו מלך יהודה בזמן שסנחריב האושרי ניסה לכבוש את ירושלים ובית המקדש ולכן חקר ודרש אצל היהודים מי הוא האיש שיוכל לפתוח שוב את מימי הגיחון לעיר.
כשנאמר לו כי רק המקובל האלוקי רבי חיים ויטאל מנוחתו עדן מסוגל לכך, שלח לקרוא לו מיד שיבוא לפניו. כשהגיע רבי חיים ויטאל לפני אבו סיפיין אמר לו הישמעאלי כי יודע הוא שמלך של היהודים סתם את מימי הגיחון וגזר על רבי חיים ויטאל שעד שישובו הישמעאלים מתפילות יום שישי יפתח רבי חיים ויטאל את מבואות נחל גיחון מחדש מכיוון שתושבי ירושלים הישמעאלים זקוקים למים ואם לא יפתח את הנחל דמו בראשו.
אך רבי חיים לא עשה דבר כדי לפתוח את מימי הגיחון ובעזרת שמות קדושים נעשתה לו קפיצת הדרך והגיע אותו יום לדמשק.
בדמשק הופיע לפניו בחלום מורו ורבו האר"י הקדוש ואמר לו שהיה צריך לפתוח את מימי מעיין הגיחון והסיבה לכך שבאבו סיפיין נתגלגלה בו נשמת סנחריב הרשע וברבי חיים ויטאל קיים ניצוץ מנשמתו של חזקיהו המלך ואם היה משתמש בשמות הקדושים כדי לפתוח את מימי הגיחון במקום להשתמש בהם לבוא לדמשק שהרי היתה שעת כושר לתקן את מעשה חזקיהו המלך, ביקש רבי חיים לשוב לירושלים לפתוח את מימי הגיחון אך השיב לו כי חליף שעתיה ותם זמניה ולא פירש.
בספר אבירי בבל מסופר כך:
אותו "אבו סיפיין" נקבר בבגדאד בקצה מבואות שכונת היהודים ועל קברו נבנתה חצר גדולה וכיפה גדולה ועטרת את מבנה הקבר שבתוכו שהיה מפואר מאוד משכנה שם הקליפה גויים רבים האמינו בסגולותיו כי חשבו שמקום קדוש הוא והיו באים להתפלל שם על עצמם ברבות השנים החלו נשות היהודים אף הן לפקוד את המקום מפני שחשבו שמשם מקום משכן הקליפה תצמח ישועתן ומיום ליום התגברה התופעה.
עד שבא הרב המקובל מורנו הרב רבי ששון מרדכי ז"ל הוא הרב המחבר ספרי "קול ששון" ו"דבר בעתו" ו"מזמור לאסף" ושכר חצר אחד כנגד מקום קבורתו של "אבו סיפיין" הנזכר ויתבודד שם ועשה יחודים וכוונות עד שבטל כח הקליפה שלו ולא נשאר להם אמונה בו אפילו הגויים ולא היה שום אדם נכנס אליו וחרב החצר שלו ונפלה וכל אותו הבנין ונשאר מקומו חרב ושמם ומלא אשפה ונתבטל לגמרי.
באותה חצר של הבית ששכן מול קבר הרשע היתה קבועה מנורה על קיר הכניסה ומנורה זו היתה בכתיבת ידו של רבי ששון מרדכי ז"ל, וכל עובר ושב שהיה עובר לפני המנורה היה לבו אוחזו פחד ואימה מבלי שהוא ידע מדוע עד שעשו מעשה בני הבית ואטמו את המנורה בגבס וטיט לבל יראו אנשים את המנורה הקדושה הזו.
בשנת תרע"ד שאז פרצה מלחמת העולם הראשונה הגיע רבי יהודה פתיה זיע"א אל הבית ומטעמים השמורים עמו בלבד ביקש מבעלי הבית לפתוח את המקום אותה מנורה שחקק רבינו חששו מכך מאוד בעלי הבית והבטיחם רבי יהודה כי רק לאחר טבילות כוונות ויחודים הוא יפתח את מקום המנורה.
לאחר שלושה ימים שבהם התכונן רבי יהודה למעשה שב אל הבית ובני הבית הביעו את רצונם לפתוח את מקום המנורה אך אז התחרט רבי יהודה על מעשהו ואמר כי ליבו מהסס מאוד הדליק נרות ליד המנורה נישקה בכונה עשה מה שעשה ולא פתחה לבסוף.
הרב יהודה פתיה נפטר בירושלים בכ"ז באב ה'תש"ב, 1942, והובא למנוחות בחלקת הבבלים בבית הקברות היהודי בהר הזיתים.
0 תגובות