רבי יואל טייטלבוים, (ר' יואליש), היה האדמו"ר המייסד של חסידות סאטמר, נולד בסיגט, אזור מרמרוש שבהונגריה בשנת תרמ"ז לאביו רבי חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים, האדמו"ר מסיגט.
את כתבי הסמיכה לרבנות קיבל עוד בטרם נישואיו, משמונה רבנים חשובים. בשנת תרס"ד, ימים ספורים לפני פטירת אביו, נישא לרבנית חוה לבית הורוביץ. לזוג נולדו שלוש בנות, חיה רויזא, רחל ואסתר, שכולן נפטרו בחיי אביהן וללא צאצאים.
לאחר פטירת אביו, עבר רבי יואל לראדומישל ויילקי בגליציה, ובשנת תרס"ה (1905) עבר לעיר סאטמר, שם הקימו חסידיו בית מדרש עבורו למרות גילו הצעיר.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה וכניסת הנאצים להונגריה, סירב רבי יואל לכל שיתוף פעולה עם אגודת ישראל או תנועות ציוניות, אף בענייני הצלה. הוא התריע מפני פגיעה רוחנית חמורה בארץ ישראל, ורבים מחסידיו נותרו באירופה ונספו.
על אף שסייע לפליטים יהודים בראשית המלחמה, הוא נמנע מלהימלט בעצמו כאשר היה כרוך הדבר בשיתוף פעולה עם מוסדות ציוניים או בהתחזות לגוי על ידי גילוח זקנו. לבסוף, הוא נכלל ברכבת קסטנר המפורסמת, ושהה במחנה ברגן-בלזן מספר חודשים,. בחג החנוכה תש"ה (1944) הגיע לשוויץ.
באמצע שנת 1945 עלה רבי יואל לארץ ישראל, ולאחר כשנה יצא למסע גיוס תרומות בארצות הברית, והגיע לניו יורק בראש השנה תש"ז (1946). על אף שתכנן שהות זמנית, לחצים כבדים מצד רבנים מקומיים הביאו אותו להישאר ולהנהיג את הציבור שם.
הוא התיישב בברוקלין וייסד מחדש את חצרו, שהפכה לגרעין המייסד של קהילת 'יטב לב דסאטמר'. בשנת 1951 נבחר לכהן בתפקיד הסמלי של נשיא העדה החרדית בירושלים, ואף ביקר בישראל ארבע פעמים.
האדמו"ר מסאטמר היה מן החריפים שבמתנגדי הציונות והציונות הדתית, וראה בציונים את מקור כל הרעות שקרו לעם היהודי במאה האחרונה, אף שייך את השואה כעונש משמים על הרצון לכונן שלטון יהודי.
את נימוקיו פרש בספרו "ויואל משה", שמאמרו הראשון עוסק במאמר חז"ל כי הקב"ה השביע שלוש שבועות. את עם ישראל , שלא יעשו מרד ואל יעלו בחומה; ואת האומות, שלא ישעבדו את ישראל יתר על המידה. שם הוא דן האם הן חלות גם בימינו. ובא למסקנה נחרצת שכל עוד היהודים נמצאים בגלות, נאסר עליהם להקים שלטון עצמי יהודי.
בספר הוא קובע שאסור לדבר בעברית המודרנית, אותה הגדיר כ"שפה שבדו רשעים מלבם". לאחר מלחמת ששת הימים חיבר את הספר "על הגאולה ועל התמורה" כדי להרחיק את הציבור מהזדהות עם המדינה. (הניצחון הישראלי, הוא פירש - לא מחמת נס חלילה, אלא מחמת שישראל עזים שבאומות) גישתו הבלתי מתפשרת הובילה למתיחות גם עם רבנים ואדמו"רים אחרים. בשיטתו ההלכתית ראה את עצמו כממשיך דרכו של בעל "דברי חיים" מצאנז ושל החת"ם סופר.
רבי יואל טייטלבוים מסאטמר זצ"ל - עובדות והנהגות
א. זקני החסידים מספרים שכאשר היה ילד, בעת אמירת הושענות בהושענא רבה, אביו שהיה רב העיר בכה בהתלהבות בתוך בית הכנסת, ואילו הוא שיחק בחוץ עם ילדים אחרים. כשנשאל מדוע הוא צוחק בעוד אביו בוכה, השיב: "בטח, אבא שלי בוכה בגלל שיש לו ילד כמוני, אבל אני שמח שיש לי אבא כמוהו".
ב. עוד מסופר שפעם נכנס אליו יהודי והתאונן על מצבו הקשה, חובותיו, מחלת אשתו ועוניו. הרבי, בצער רב, נתן לו מיד את הכסף הדרוש. כעבור זמן קצר, הגבאי נכנס בזעם ואמר כי היהודי הוא נוכל וכל טענותיו היו שקר. הרבי נאנח אנחת רווחה ואמר: "ברוך השם! כל כך דאגתי לו, אני כל כך שמח לשמוע שהכל טוב אצלו...".
ג. פעם אחרת, כשעבר ליד מסעדה בארצות הברית שהיו בה נורות מהבהבות על המילה "כשר", אמר: "ככה זה, רגע כשר רגע לא...".
ד. באחת מביקוריו בירושלים, כשבאו אליו קנאי ירושלים וביקשו שיחתום על איסור הצבעה בבחירות לעירייה, השיב: "בארצות הברית נותנים לי כסף ומבקשים ממני עצות, ובירושלים נותנים לי עצות ומבקשים ממני כסף..."
ה. לימים כאשר התארח בבית יהודי שלא היה מחסידיו, שהקפיד לבנות עבורו מקווה מיוחד. כשבעל הבית שאל אותו אם גם "להם" (החרדים התומכים במדינה) אין "גדולים", השיב האדמו"ר ברתיחת קודש, כדרכו. גבאיו חששו שבעל האכסניא נפגע וניסו להסביר לו. אולם הוא פרץ בצחוק ואמר: "ידעתי כיצד יגיב האדמו"ר. חפצתי להראות לידידיי, כיצד האדמו"ר מסאטמאר אינו מתפעל מאיש, ואף לא ממארחו האישי...".
בשבת בצהריים, כ"ה באב תשל"ט, חש רבי יואל ברע ופונה לבית החולים מאונט סיני במנהטן. למחרת, בכ"ו באב נפטר לאחר שלקה בהתקף לב, והוא בן 92. הלווייתו התקיימה ביום פטירתו בקריית יואל שבניו יורק, והשתתפו בה כ-100,000 איש. הוא נקבר בבית העלמין של חסידי סאטמר בקריית יואל. זכותו תגן עלינו ועל כל עם ישראל.
0 תגובות