אאא

1:

פרשת שופטים מתחילה בהסבר על שלוש דרגות של בית דין שעל עם ישראל לדאוג שיהיה להם בהכנסם לארץ ישראל.

א: בית דין מיוחד שיוקם בכל עיר ועיר עבור יושביה, ככתוב ״שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך״

ב: בית דין נוסף כללי לכל שבט בשבט בנפרד שתפקידו להיות ממונה על ענייניו הפרטיים של אותו שבט. ככתוב ״לשבטיך״.

ג: בית דין הגדול בירושלים הנקרא גם ״סנהדרי גדולה״, בו יהיו שבעים ואחד דיינים, והם יהיו בעלי הסמכות העליונה בישראל.

בבית דין חשוב זה, ידונו הדברים החשובים ביותר אשר נוגעים לכלל העם, כגון מינוי מלך ויציאה למלחמה.

תפקידיו של שאר בתי הדין יהיו לדון בדיני ממונות בין איש לרעהו, להעניש עבריינים בתשלומי קנס, מלקות או מיתה, כל אחד כפי עניינו, ולא פחות חשוב, לפקוח ולשמור על התנהגות הציבור בענייני שמירת התורה.

בעת הצורך, תפקידם יהיה לתקן תקנות וגזירות חדשות כדי לעשות גדר וסייג כדי שעם ישראל לא יעברו על מה שכתוב בתורה.

2:

בפרשת שופטים יש ארבעים ואחת מצוות.

ארבע עשרה מצוות עשה, ועשרים ושבע מצוות לא תעשה.

אחת המצוות היא להבדיל ערי מקלט, ככתוב:

״שלוש ערים תבדיל לך בתוך ארצך אשר ה׳ אלוקיך נותן לך לרשתה, תכין לך הדרך ושילשת את גבול ארציך אשר ינחילך ה׳ אלוקיך והיה לנוס שמה כל רוצח״.

הקב״ה מצווה על עם ישראל, שכשיעברו את הירדן ויכבשו את ארץ ישראל, עליהם להכין ערי מקלט, מקומות מיוחדים כדי שיהיה למי שהרג נפש בשגגה מקום לנוס ולהנצל מנקמת גואל הדם של זה שנהרג בשוגג.

צריך שיהיו שלוש ערי מקלט מעבר לירדן מזרחה, ושלוש ערי מקלט בתוך ארץ ישראל.

חוץ משישה ערי מקלט אלו, מצווים עם ישראל לתת ארבעים ושתיים ערים עבור הלווים, ערים אלו ישמשו גם כערי מקלט אפשריים לנוס אליהן, אם כן ביחד יוצא שיש ארבעים ושמונה ערי מקלט.

3:

ישנם כמה הבדלים בין ששת ערי המקלט לבין ארבעים ושתיים ערי הלווים.

בששת ערי המקלט יכול הרוצח להינצל גם אם נכנס ללא דעת, לדוגמא אם הכניסו אותו כשהוא היה ישן והוא לא ידע בכלל שנכנס, עדיין זה נחשב שנכנס לעיר מקלט ואסור לפגוע בו.

לעומת זאת בארבעים ושתיים ערי הלווים, חייב הוא להיכנס בדעת, שיכוון להיכנס על מנת שלא יוכל גואל הדם להרגו.

אך במקרה ונכנס ללא דעת, כגון שהכניסו אותו בעודו ישן, לא תעזור לו עיר לווים זאת כעיר מקלט, וגואל הדם יכול להרגו.

ישנו עוד הבדל, מי שבחר לברוח ולהיכנס לערי הלווים, צריך לשלם שכירות למי שהוא גר אצלו.

אך מי שהעדיף לברוח לששת ערי מקלט, לא צריך לשלם שכירות לאף אחד, כי ששת ערים אלו נעשו בדיוק בשביל מצב זה.

יוצא מזה עוד חילוק.

בארבעים ושתיים ערי הלווים, הלווים הם הבעלי בית, והרוצח בשגגה הרי הוא כאורח.

אך לעומת זאת בששת ערי המקלט, הרוצח הוא בעל הבית, והלווים הם האורחים.

ומזה יוצא עוד חילוק.

במקרה ואין מקום בארבעים ושתיים ערי הלווים לרוצח לגור, אין צריך הלווי לפנות ולתת לו מקום.

אך בששת ערי מקלט, הרוצח הוא הקודם, ובמקרה ולא ימצאו מקום, חייב אחד הלוויים לפנות מקומו ולתתו לרוצח.

בספר החינוך במצווה תק״כ כתוב שחייבים לתקן את כל הכבישים שבדרך לערי המקלט ולעשותם שיהיו ישרים, חלקים, ללא מהמורות ובלי הפרעות, כדי שיהיה קל לרוצח לנוס לשם.

חייבים גם שיהיה שילוט בכל צומת שידע לאן בדיוק לנוס ולא יתעכב.

רוחב הכבישים לערי מקלט חייבים להיות ברוחב של שלושים ושתיים אמות (כששה עשר מטר).

בכל ט״ו אדר היו שולחים בית דין עובדים לתקן את הכבישים ולבדוק שאכן הם חלקים וללא מכשולים.

ואם בית דין לא הקפידו על דין זה של לשלוח בודקים, והתרשלו בדבר, הרי הם כשופכים דמים, שיכול לצאת מצב שבגלל מכשולים בכביש הצליח גואל הדם לתפוס את הרוצח ולנקום בו.

4:

שלושת ערי מקלט מצידו המזרחי של הירדן היו ״בצר״ ששוכנת במדבר בארץ המישור, והיא ניתנה לשבט ראובן, את ״ראמות״ ששוכנת בגלעד וניתנה לשבט גד, ואת ״גולן״ ששוכנת בבשן, והיא ניתנה לחצי שבט מנשה.

ראשי התיבות של שלושת ערים אלו יוצא ״גבר״ (גולן, בצר, ראמות), ויש על זה רמז בפסוק ״אשרי הגבר אשר יחיה ולא יראה מוות״, מי שבורח לשם, ינצל ממוות.

בפרשת ואתחנן כתוב: ״אז יבדיל משה שלוש ערים בעבר הירדן מזרחה שמש״.

רש״י הקדוש במקום מסביר שאף על פי ששלוש ערים אלו לא יקלטו רוצחים עד אשר יבדלו שלוש ערי המקלט בתוך ארץ ישראל, בכל זאת רצה משה לבנותם כדי להרוויח עוד מצווה.

הגמרא במסכת ״מכות״ מסבירה מדוע כתוב ״בעבר הירדן מזרחה שמש״, לכאורה המילה שמש מיותרת.

שכך אמר הקב״ה למשה, הזרח שמש לרוצחים, הכן להם מקום שיוכלו להיות שם אלו שהרגו בשוגג.

לכאורה קשה, איזו מצווה מקיים משה כשהבדיל שלוש ערים אשר אין בהם שימוש בשנים הקרובות?

ועוד קשה, כתוב ״אז יבדיל משה..״ ואין ״אז״ אלא שירה, כמו שנאמר בקריעת ים סוף ״אז ישיר משה״.

ונשאלת השאלה מדוע דווקא במצווה זאת החליט משה לשיר? במה היא שונה משאר המצוות שקיים משה, במיוחד שאמרנו שלמצווה זאת אין ערך מעשי כרגע.

ה״כתב סופר״ מתרץ שמשה היה מסתפק האם עשה כראוי כשברח ממצרים אחרי שהרג את המצרי, שמא היה עליו להישאר, ואולי הקב״ה היה מצילו כשם שהציל אותו מחרב פרעה כשנהפך צווארו לשיש, ודבר זה ישב על ליבו תדיר, שמא נהג שלא כראוי.

אך כשהגיע הקב״ה וציווה עליו להבדיל שלוש ערי מקלט, שאל אותו משה, מדוע עליו להבדיל ערי מקלט.

ענה לו הקב״ה שערי מקלט אלו כדי שיוכל הרוצח בשגגה לנוס שמה.

מייד שמח משה כי הבין שאכן ראויה הייתה בריחתו.

ונשאלת השאלה, מה הקשר בין הריגת משה את המצרי לבין ערי המקלט? הרי משה הרג במזיד ולא בשוגג, ועוד, הלא הרג הוא מצרי ולא יהודי, אם כן מדוע שמח משה ופצח בשירה??

ושמעתי תירוץ נפלא באחד השיעורים של המגיד הרב ברוך רוזנבלום שהביא בשם האר״י הקדוש.

משה רבנו היה גלגול של הבל, שהתגלגל קודם בשת ואח״כ במשה.

ומדוע היה צריך הבל להתגלגל במשה?

כתוב שבשעה שירד הקב״ה לקרבן של הבל, זנו עיניו של הבל מן השכינה.

על מעשה זה נגזר עליו למות ככתוב ״לא יראני האדם וחי״, ואכן מייד הרגו קין.

ולמשה היתה הזדמנות לכפר על מעשהו של הבל, והיכן כיפר? בסנה הבוער, שם לא הביט בשכינה ככתוב: ״ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלוקים".

ונשמתו של קין התגלגלה באיש המצרי, אותו אחד שמשה הרגו, ואיך הרגו? באחד משמות השם.

ומדוע הרגו משה, כדי לעשות לו תיקון על זה שהרג את הבל, ואומרים המפרשים שעשה שלא כדין כי טרם הגיע זמן נשמת קין לתיקון.

הארי הקדוש אומר שלומדים זאת מהפסוק ״וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו״.

שואל האר״י הקדוש, מדוע צריך להגיד איש עברי מאחיו? הרי אם הוא איש עברי, בטוח שהוא מאחיו?

ומתרץ, שכך צריך להגיד, וירא איש מצרי מאחיו, מכה איש עברי.

האיש מצרי היה גלגול של קין, ומשה היה גלגול של הבל, ואם כן משה ראה איש מצרי שהוא בעצם אחיו, ואותו הרג בעצם בשוגג כי חשב שזמן תיקונו של קין הגיע.

עכשיו מובן מדוע שמח משה כשניתנה לו האפשרות לכפר על מעשהו זה על ידי הבדלת שלוש ערי המקלט.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

5:

בחורי ישיבה יקרים ואהובים, התחלתם בשעה טובה את זמן אלול.

צורת הלימוד ב״קפסולות״ קצת מקשה על הלימוד.

הכל שונה ממה שהורגלתם, התקופה היא מאד מאתגרת.

רציתי לברך אתכם בשמי ובשם כל עם ישראל, שתצליחו ללמוד בניחותא ובשמחה וללא הפרעות מיותרות.

התקופה לא פשוטה גם רפואית וגם ביטחונית, זקוקים אנו ללימוד תורה שלכם שיגן ויציל אותנו, את כל עם ישראל.

שולח אני לכם את ברכתי, ברכה עם אהבה גדולה, שזמן אלול יעבור לכם בצורה הכי רוחנית שאפשר, שתצליחו ללמוד כמה שיותר.

באהבה והערכה,
עמירן דביר (הלוי)

 

להורדת הטור להדפסה