בימים עברו בהם נשים יהודיות חיפשו להדר בצניעות, הגיח לחלל העולם היהודי כיסוי הראש המכונה ה"שטערן טיכל".
לא היה זה רק כיסוי ראש רגיל - זה היה שביס פנינים מרהיב שהחל כמטפחת צנועה והפך למעין תכשיט מכוסה באבנים טובות ופנינים יקרות.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
הנשים הנשואות לבשו אותו בגאווה, והוא הפך לסמל מעמד וטעם מעודן. אבל מה שהחל כפריט של צניעות יהודית, הפך במהרה למקור לעג אצל המשכילים שזלזלו בכיסוי ראש הזה, במהלך השנים הכיסוי ראש הזה נעלם ופינה את מקומו לפאה נוכרית.
תשעת הימים
התקופה הקשה בה אנו מתאבלים על חורבן בית המקדש. זמן של צער. בהלכה אף הפוסקים כתבו שאין לקנות תכשיטים חדשים או ללבוש תכשיטים חדשים בימים אלו. במקומות רבים באירופה הנשים אף הורידו את התכשיטים שלהם בימים אלו.
אבל מה קורה כאשר התכשיט הוא גם כיסוי הראש הבסיסי של האישה?
כאן נכנס לתמונה רבי משה חריף, רבה של לבוב - שפסק לאיסור. כאשר הנשים המשיכו ללבוש את השטערן טיכל המפואר שלהן גם בתשעת הימים, במיוחד בימי היריד והמסחר, הרב חריף קם ואמר: "עד כאן!".
הקפידה שלו הייתה ברורה - בתשעת הימים אין ללבוש את התכשיט המפואר הזה, גם אם הוא משמש ככיסוי ראש.
מנגד, הצדיק החסידי רבי אברהם דוד וואהרמן מבוטשאטש, בעל "אשל אברהם", מצדד להתיר ללבוש את ה"שטערן טיכל" לכל הפחות ביום הראשון של תשעת הימים - הוא ראש חודש אב.
וכן העיד על אשתו שהמשיכה ללבוש את השטערן טיכל עד אחר ראש חודש אב, כפי שראתה אצל אמה.
כמו כן הוא מנסה להצדיק את המנהג של אלו שהמשיכו ללבוש אותו בימי היריד "מהדרים יותר בתכשיטי מלובשים ביומא דשוקא משלא ביומא דשוקא".
בספרו המפורסם הוא מביא את הנימוק שלהן:
הנשים טענו בצדק: בימי השוק והיריד, כאשר אורחים רבים מגיעים מרחוק, כאשר יש הזדמנויות עסקיות חשובות - דווקא אז צריך להיראות בכבוד. הגמרא עצמה אומרת: "שלא במתאי, תותבאי" - כשאני לא במקומי, הבגדים שלי הם הדבר שמכבד אותי.
הרב מבושטאט מספר כי רבי משה חריף הקפיד על אלו שלובשות את השטרן טיכל ואנשים אמרו שבגלל הקפידה שלו לא הצליחו במסחר. אבל הוא ממשיך, שנראה שרבי משה חריף בשמים חזר לברך את ישראל, והקפידה הוסרה.
אבל היה לשטערן טיכל יתרון מיוחד שהפכו אותו לפריט חשוב מבחינה הלכתית.
הרב מבוטשאטש מסביר: "מעלת השטערן טיכל שמעלתו שהוא צנוע ביותר - שקבוע מבלי לילך בלתו בכל הזמנים רגע אחד, והוא שמירה מלהתגלות מהשערות".
בניגוד לצעיפים רגילים שיכולים לזוז ולחשוף את השיער, השטערן טיכל היה קבוע ויציב. מיד היו מרגישים אם הוא זז ממקומו, מה שהפך אותו להקפדה מיוחדת על הצניעות.
היום, השטערן טיכל כמעט נעלם מהעולם (למעט כמה נשות אדמו"רים כמו אשת האדמו"ר מבעלזא).
>> למגזין המלא - לחצו כאן
לסיום, נצטט קטע[1] חסידי בשבח ה'שטערן טיכל' שנשות הצדיקים חשבו לראשן אף בגן עדן: "כ"ק אאמו"ר זי"ע.... ציווה פעם להגבאי... להעמיד שני בקבוקי שכר בשולחן הטהור של... לכבוד... לשמע ההכרזה נענה זקה"ק ואמר – אכן נודע הדבר, ראיתי שהרבנית ע"ה מסתובבת בגן עדן בשמחה כשהיא מלובשת ב'שטערן טיכל'...".
[הכתבה מבוססת על מאמר של הרב הלכתי לתשעת הימים מאת הרה"ג אביחי מרחבי]
[1] שפע חיים תורה ומועדים חלק י עמוד תל
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
0 תגובות