"הם לא יתגייסו, רק דרך הנשים" | כשנשות האברכים הופכות לסוכנות השינוי של עולם התורה

נפתח בחדשות הרעות ונעבור לחדשות הגרועות.

זה לא סוד שעולם התורה ניצב כיום תחת מתקפה משולבת וחסרת תקדים מצד מערכת המשפט, המאיימת "לחנוק" את קול התורה כפי שלא היה מאז קום המדינה.

פסיקות בג"ץ האחרונות מיוני 2024 יצרו רעידת אדמה: בוטלה הסמכות החוקית למנוע את גיוס בני הישיבות, והוטל מצור כלכלי כבד - איסור גורף על העברת כספי תמיכה לישיבות ולכוללים עבור תלמידים שחייבים בגיוס. עבור הציבור החרדי, לא מדובר בשיח משפטי יבש, אלא ב"רדיפה אובססיבית" ובניסיון מכוון לייבש את צינור החמצן הכלכלי של מי שמסרב ליישר קו עם ערכי המדינה הליברלית.

בתוך הסערה הזו, כשהחרדה ללחם וחלב של תינוקות הופכת למציאותית, התפרסמה דרישתו המפתיעה של הרב מאיר קסלר, רבה של מודיעין עילית. הרב קסלר יצא בקריאה נוקבת למקומות עבודה (כגון חברת 'מטריקס') להגביל את משכורות הנשים החרדיות. דבריו עוררו סערה רבתי ונתפסו בקרב רבים גם בתוך הציבור החרדי כדברים צורמים, מנותקים.

"תחזיר את זה": תיירת נדהמה כשקוף חטף לה את המשקפיים - וניסה אותם בעצמו | צפו

אריה רוזן|14:39

"הפיצו את התמונה שלה בישיבה" | הבחורה חטפה הלם אחרי שהורידה שידוך

אריה רוזן|14:15

>> למגזין המלא - לחצו כאן

המתנגדים לדבריו הטיחו ביקורת קשה: כיצד ניתן לבוא בטענות לאישה ה"צדקנית", ה"אשת חיל", שלוקחת על כתפיה את כל עול הבית, המפרנסת היחידה שדואגת שבעלה לא ייצא מד' אמות של הלכה? "מה עוד נבקש ממנה?", האם יש לנו מאמץ גדול ונעלה יותר מלשמור על אברך בכולל? מה המקום להרפות את ידי הנשים דווקא ברגע הקשה ביותר?

ותהום הרשת החברתית.

אולם, ככל שאבק הסערה על דברי הרב שקע, ניתן לראות בעין בלתי משוחדת שאמירתו הנחרצת נבעה מראייה חדה של תהליכי עומק הרסניים המאיימים על המבנה המסורתי של המשפחה החרדית. לא פחות. דברי הרב קסלר הם נבואה שמגשימה את עצמה.

בעולם מוזר כמו שלנו, דבריו של הרב קסלר מקבלים סימוכין דווקא מכתבתו של יאיר שרקי, "כשישראל תהיה בת 100" ששודרה בערוץ 12.

הכתבה יוצאת מנקודת הנחה שהציבור החרדי הוא הציבור הצומח ביותר בישראל, וכאשר המדינה תחגוג מאה, כמעט כל אזרח רביעי יגדיר את עצמו חרדי. טוב, זה כבר לא חדש. אולם הכתבה חושפת כי הריבונות בתוך הבית החרדי כבר אינה שייכת לבעל, אלא לאישה, שהפכה לבעלת המאה ובעלת הדעה.

הדמות המרכזית בכתבה היא בעלת קליניקה משגשגת לקוסמטיקה ולייזר, ואם לתשעה ילדים (אותם ילדה בתוך 12 שנים וחצי). היא ללא ספק לוהקה לתפקיד "אשת החיל" החדשה מחזיקה באייפון ודומיו עם אינסטגרם תוסס, כחלק מהצורך המקצועי שלה.

או כמו שמתואר היטב בכתבה: "הכל טוב ויפה יש עוקבים יש לייקים, האינסטוש מתפוצץ והבנק מרוצה".

כאשר שרקי שואל על שעון ה־Apple Watch (שעון חכם) שעל ידה, היא משיבה בנחרצות: "ביקשתי אותו ליום הולדת מבעלי... אל תדאג, אני שילמתי. הוא בחר, אני קניתי את זה". היא מצהירה בגלוי: "הוא לא מנהל את הבית, אני מנהלת את הבית. אין לו חשבון בנק". היא מוסיפה שבעלה "בכלל לא בפרשייה" של ניהול הכספים.

הדינמיקה בבית הפכה לכזו שבה הבעל סמוך על שולחנה: "צריך משהו, מבקש, מקבל, זהו". לפי משנתה הסודרה של אשת הקריירה, האברך החרדי הוא "אברך משי" - "אדם שיושב ולומד, הוא לא עושה שום דבר אחר" ואף משתפת את הצופים בכך שגברים חרדים "מקנאים בנשים שלהם" על החופש והכוח שיש להן.

אפילו על התורה של הבעל היא מחליטה: כשנשאלה אם היא זו שמאפשרת לבעלה ללמוד, ענתה: "לא מאפשרת – רוצה, בוחרת וכמעט מכריחה".

אפילו היא רושמת לה ניצחון קטן על מרן הרב שך זצ"ל, כשהיא נשאלת על כך שהיא נוהגת: "אני נוהגת, הוא (הבעל) לא. כשאני התחלתי לנהוג... הרב שך היה ממש נגד... וזה היום נורמה".

"אישה נעלה את הדלת בפני בעלה", הבעל כמחנך? שותף בכיר להחלטות בניהול הבית? אחראי לרוחניות של אשתו? להצבת גבולות של המותר, הראוי והרצוי? לשאיפות הבית והילדים?

צרצרים.

פתאום כל זה נשמע מיושן, כמעט פריט יודאיקה עתיק.

אבל "נמות ולא נתגייס"

והדבר המדהים הוא שבתוך כל עולם האפשרויות הזה, והשואו־ביזנס (למטרה הנעלה כמובן) ברשתות החברתיות, שרקי שואל: אז למה לא להתגייס?

כאן נחשפת החרדה הקיומית של היידשע מאמע: "חס וחלילה אם אחד מהם (הילדים) יהפוך להיות חילוני... כל רגע, כל שעה זה ישרוף לי בנשמה". היא אף מעלה את השאלה המצמררת האם מוות עדיף על התחלנות, ואומרת ביושר: "אני לא בטוחה" מה כואב יותר.

ואז, לאקרוד סיום, היא מוסיפה: "עזוב שהם לא יתגייסו. גם אם הם יתגייסו, זה יבוא דרך הנשים".

תקרת הזכוכיות

לצידה של אותן נשות "העולם הגדול" מופיעה דוברת נוספת מטעם עצמה, המייצגת את הפן האידיאולוגי־ערכי של המהפכה הזו. היא מבהירה כי למרות שהנשים יוצאות לעבוד "בעיקר בשביל לתמוך בתורה של הבעל", הן הפכו ל"סוכנות שינוי" שפוגשות את העולם המערבי, וחושפת למעשה את מאזן הכוחות החדש.

עוד היא מסבירה: "גבר חרדי פעם עבד בסופר וזה היה סבבה. היום הוא משווה את עצמו לאישה החרדית. אם הוא הולך לעבוד, לאנשים סביבו יש תואר... הוא לא יעבוד בסופר, למה?"

לדבריה, בעיריות החרדיות, מתחת לראש העיר, "כל ראשי האגפים... זה הכול נשים", בעוד הגברים נשארים בעיקר בחזית הפוליטית הרשמית. כאשר שרקי שואל האם "רוב תהליכי השינוי בחברה החרדית" מיוחסים לנשים היא משיבה בקצרה: "רוב? הכול".

בזכות נשים צדקניות

ברור לכולנו שאותן נשות אברכים אינן מייצגות כלל ועיקר, וניתן לפטור זאת כתופעה שולית ביותר ולפצוח ישר בנאום הקומץ המפורסם. בינינו לבין עצמינו, איזו אישה חרדית שמכבדת את עצמה מתייצבת ומתראיינת לטלוויזיה בפריים טיים? איזו אם בישראל באמת צוהלת ושמחה מכך שהעולם נפתח בפניה ללא מעצורים ובלמים, ושהיא סוכנת השינוי של הבית?

אבל לא יהיה מוגזם לומר שיש נשים רבות, בעיקר אלו המצליחות בעולם המעשה, המציגות את הבעל כמי שיושב ולומד בכולל, וכאן מסתיים תפקידו. להחזיק בן תורה זה רק תחילת הדרך כדי שהתורה שלו תשפיע לתוך הבית תאיר אותו בקדושת התורה. לא תורה שפועלת בחלל ריק שנדחקת לקרן זווית.

האם אין זה תמרור אזהרה עבור הדור הבא, עבור דורנו?

האם את דברי הכתובה, החתומים בידי כל אברך, "ואנא אפלח ואפרנס ואוקיר", לא המרנו בעבור חופן דולרים, תדמית נוצצת ואשה שפעולת ללא מגבלות? האם בנוסף לכל הגזרות על לומד התורה, נגזר עליו כעת שגם ה"עזר כנגדו" תנגוס במעמדו החשוב והמכריע של האבא בבית?

נדמה שלעתים ההצהרה "בעלי בכולל" הופכת לכרטיס כניסה לעולם שבו כל הדרכים כשרות. האם עדיין נעמיד פנים מופתעות על כך שבעולם השידוכים, בחורות שפנו למסלול הוראה וחיוך נדחקות הצדה, בעוד בנות הסמינר הייטקיסטיות זוכות לעדיפות ומקבלות את השפיצים של הישיבה רק כדי שבסוף הם יחלטו עליו הכל?

>> למגזין המלא - לחצו כאן

דבר אחד ברור: החרדה החילונית מן היום שבו מדינת ישראל תחגוג מאה שנים אמורה להדיר שינה לא פחות גם מהציבור החרדי.