ימי הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום העצמאות אינם רק ימי הוד וזיכרון; עבור החברה הישראלית, אלו הם ימי החיכוך המתמיד. בכל שנה, העיניים נשואות אל המגזר החרדי בחיפוש אחר סממני הזדהות או ניכור: האם עמדו בצפירה? האם הונף הדגל? האם הלב פועם בקצב הלאומי? השנה, האירוע ש"שרף" את הרשת והפך למראה כואבת של הקרע הישראלי היה ללא ספק הסרטון של עיתונאית חדשות 12, ענבר טויזר.
לכל מי שעוקב אחרי התגובות ברשת החברתית, רואה ממאה קילומטר שיש כאן חברה שאיבדה את הפריווילגיה לנהל תרבות דיון רצינית. הרשתות החברתיות, מלאות האמוציות, הפכו את הכל למשחק של "סכום אפס", שבו כל צד מתבצר בעמדתו.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
אבל לפני שנדון במקרה של ענבר טויזר, רק לפרוטוקול - מה בכלל היה שם?
הנערים: "הכנסת כלה"
בן הזוג של ענבר: "מה אתם צריכים?"
הנערים: "הכנסת כלה"
בן הזוג של ענבר: "מה זה אומר?"
הנערים: "קצת כסף להכנסת כלה"
בן הזוג של ענבר: "למה מכניסים את הכלה?"
הנערים: "חופה, אוספים כסף לחופה"
בן הזוג של ענבר: "למה אתם צריכים כסף מאיתנו?"
הנערים: "אנשים"...
בן הזוג של ענבר: "אין לכם כסף?"
הנערים: "אין כסף לחתונה?"
ענבר: "בני כמה אתם?"
הנערים: "18"
ענבר: "18?"
הנערים: "18"
ענבר: "יפה, 18. אתם יודעים שבגיל 18 צריך להתגייס לצבא במדינת ישראל. ערב יום העצמאות היום, ידוע לכם? מכירים את החוק?"
הנערים: "כן, בחסידים זה קצת אה... עכשיו זה שחרור עכשיו"
ענבר טויזר: "טוב תודה, יום טוב להתראות"
בן הזוג של ענבר: "ביי, חג שמח"
הסרטון הזה עורר סערה מיידית ותגובות זועמות מקיר לקיר. עיתונאים כמו יהודה שלזינגר כינו זאת "שימוש בזוי בזיכרון הנופלים כדי להצדיק בריונות". אריה ארליך תקף את "הצחוק הארסי ומלא הסיפוק העצמי" של בן הזוג, וטען שמדובר בביוש פומבי של קטינים נבוכים. תגובות נאצה, התבכיינות, אנטישמיות, נוטפות רחמים עצמיים, שומו שמיים אלה וכאלה נכתבו ועדיין נכתבים בשעות אלו.
ענבר טויזר, מצדה, פרסמה תגובה בנימה אישית שרק ליבתה את האש:
"בנימה אישית: בן זוגי, חייל מילואים שחזר אתמול מהר הרצל לאחר טקסי זיכרון ל-6 מחבריו שנפלו בלבנון - כולם, אגב, היו דתיים - ניהל שיחה נעימה עם שני צעירים בני 18 שדפקו על דלתנו, ושאלנו אותם למה הם לא מתגייסים. לכל מי שכתב לי שהשפלתי אותם - אנחנו מסכימים על דבר אחד. לא להתגייס לצבא בתקופה כזו - זה בהחלט משהו להתבייש בו".
אבל בואו נדבר רגע על המסגרת של הסרטון. אי אפשר לנתק את המקרה הזה מהטיימינג. רק יום קודם לכן, עלה לרשת התיעוד של חסידות גור בנס ציונה, שם נערך אירוע התרמה חגיגי ונוצץ ערב יום הזיכרון. האירוע עורר בצדק סערה ומגיני המגזר כולם פחות או יותר מילאו את פיהם מים. ביקורת? הס מלהזכיר. האם אי אפשר להבין אזרחים שזה פגע בהם?
אלא שעניין הדינר החסידי ביום הזיכרון לקדושי האומה ירד מהר מסדר היום לטובת הסרטון של ענבר והבחורים.
אז למען שימור תרביות הדיון, אני רק שאלה:
האם לגיטימי לגעור בבחור חרדי על כך שהוא לא מתגייס? מי שחושב שלא – זו בהחלט זכותו, אבל האם לאנשים שרואים בצבא ערך עליון, ושקוברים בני משפחה, לא מגיעות תשובות, או לפחות הזדהות עם הכאב שלהם?
נניח לבחורים הצעירים הללו, שאיני מכיר אותם. אבל האם בחור בן 18 (לטענתם) לא אמור לדעת לענות ברמה הכי בסיסית לאנשים חילונים שהוא פוגש? הוא כבר החליט לאסוף כסף בשכונות חילוניות ולא חרדיות, והוא לא חושב שאנשים ינצלו את המפגש הזה איתו לשאול אותו בעניין?
האם לא מצופה ממי שתורתו אומנתו שיקדש שם שמים ויאמר משפט כמו: "אני מבין את הכאב שלכם, אבל גם התורה היא ערך קיומי לעם ישראל", או אפילו משהו יותר בסיסי: "אני שומע למה שגדולי ישראל אומרים לי?".
היכן אלו ששלחו את אותם בחורים לגייס? איפה האחריות של המשגיחים ששולחים בחורים יראי שמים לאסוף כספים בזמן ובמקום שבהם התקבלו בכתף קרה?
מהתשובות של הבחורים נראה שהם בכלל לא מבינים מה רוצים מהם, כאילו שאלו אותם עכשיו "זה יום החלל העולמי, למה אתם לא טסים לחלל?", ובמקום זה מתקבל גמגום מעומעם.
האם מה שתמיד אנחנו טוענים, שיש חיבור, הרי כל בחור מקבל שם של חייל ללמוד ולהתפלל עליו, ושאנחנו לומדים ואומרים תהילים עליהם ומזדהים עם הלוחמים, אפילו את המושג "תומכי לחימה" למדנו לומר השכם והערב, האם קיום אירוע חשוב להקמת גמ"ח או לגיוס דלתות להכנסת כלה, בלי לחשוב על התזמון המדמם של המדינה, האם זה לא משקף איזו הסתגרות רגשית בחלקים גדולים של הציבור שלנו ממה שקורה?
האם כל הדוברים החרדים ש"הזדעזעו" לא נופלים על המציאה (הסרטון) כדי לנגח את כל מי שמביע עמדה בעד גיוס - אבל תמיד גוזרים על עצמם שתיקה חד צדדית במקרים הפוכים?
>> למגזין המלא - לחצו כאן
האם רק לאדם בעל זהות חרדית או דתית עם פאות ולבוש מלא, במקרה של התנהגות לא נאותה, רק לו שמורה האשמה של חילול ה' או בושה למגזר, 'ספאסט נישט' וכדומה, אבל חילוני או חילונית, גם אם יביעו עמדה נוקבת, זה כמעט תמיד ייתפס כאנטישמי ורצון לעקור את הדת?
אלו ועוד, לא שאלות קשות או כאלה שאין להן תשובה, אלו שאלות שמבקשות לפתוח דיון אמיתי, לעורר קצת רגש והתחשבות אצל מי שחושב אחרת, ואולי הגיע הזמן, באמת, להוריד את מפלס ההיסטריה ולפתוח להן את הדלת.
0 תגובות