אאא

בשנת 2013 דיווחה האגודה למלחמה בסרטן כי שיעורי הסתברות לחלות במחלה ממארת האופיינית לנשים היו נמוכים באופן משמעותי בקרב האוכלוסייה החרדית, בהשוואה לשיעורי המחלה באוכלוסייה החילונית. עם זאת, בבדיקה מעמיקה של הנתונים, נצפה מהלך חמור יותר בקרב החולות החרדיות, בין השאר בגלל אורח חיים (יותר השמנה, פחות פעילות גופנית וכד') אך גם מהסיבה שגילוי המחלה מתבצע בשלבים מאוחרים, וכי ישנו העדר מודעות לגילוי מוקדם בקרב נשים חרדיות.

התפיסה הכללית בציבוריות הישראלית היא שהחרדים אינם חרדים לבריאותם.  הדיון הציבורי סביב מתווה התפילות בימים הנוראים מחזק את התפיסה הזו. יחד עם זאת, ישנם שסבורים אחרת וטוענים כי הנושא הבריאותי מעסיק מאוד את החרדים אולם המידע הרפואי אינו מונגש באופן המתאים להם.

אחת מהן היא ד"ר עדי פינקלשטיין, מרצה בסגל הבכיר בחוג לסיעוד במרכז האקדמי לב, שלקחה חלק במחקר בנושא בריאות נשים בקהילה חרדית סגורה. המחקר נערך ביוזמה של ד"ר שרה סמיאטיצקטי, מנהלת מרכז בריאות לאישה 'בשבילך' וד"ר דנה צפת ממרכז בריאות לב האישה בהדסה עין כרם. תוצאותיו התפרסמו בכתב עת מדעי ויוצגו בכנס 'דתיוּת בריאות וקורונה' שיערך ביום שלישי הקרוב על ידי החוג לסיעוד במרכז האקדמי לב.

"התחום הבריאותי מעסיק מאוד את החברה החרדית", טוענת ד"ר פינקלשטיין. "יישומה של המצווה 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם' מתבטאת בשלל ארגוני החסד העוסקים בתחום הבריאותי ובעיקר בעולם ההלכה ששם את השמירה על בריאותו של אדם במקום מאוד מרכזי – הן בתחום הטיפולי והן בתחום המניעתי".

 אם ככה מדוע נוצר פער משמעותי בין נשים חרדיות לשאר הנשים?

"הבעיה המרכזית היא האופן בו מועבר המידע. הגופים השונים העוסקים במתן הנחיות בריאותיות לציבור לא דיברו בשפה שלהן בהיבט החברתי תרבותי. מעבר לכך, גם אם המסרים מנוסחים כראוי ומוגשים אליהם ישירות, עדיין ישנם מנגנוני סינון חברתיים שיש לעקוף. כל חברה שנאבקת לשמור על זהותה בין אם היא דתית, בין אם היא תרבותית, לא תקבל בקלות מסרים המגיעים מבחוץ גם אם הם נועדו לטובתה.

ראשית, ישנם נושאים רפואיים שעצם הפרסום או הדיון בהם כרוך ברגישויות רבות, בעיקרן הלכתיות. שנית, יש צורך שהמסר המועבר מטעם הגורם הרשמי של המדינה יהיה מסר לגיטימי, בפרט אם מדובר במסר שנועד להשפיע על מודעות התנהגותית. כך למשל עם פרוץ מגפת הקורונה, הציבור החרדי הפך לממושמע בכל הנוגע להנחיות הבטיחות - רק כאשר ההנחיות הועברו אליהם בדרך המתאימה.

איך מעבירים מידע בצורה נכונה ולהצליח לגרום לקהילה חרדית לסגל אורח חיים בריאותי?

"ראשית כל יש להתנתק מהתפיסה הרואה במגזר החרדי כחברה הומוגנית שכן היא מחולקת לזרמים רבים ויש לפעול מול כל פלח בהתאם. בהתאם למחקר שערכנו קבענו מודל שראשיתו יצירת קשר עם הקהילה באמצעות גורם שמקובל על ידה, זאת כדי לא להיתפס כמו גורם חיצוני שמאיים. באמצעותו איתרנו נשים הנמצאות בעמדות מפתח מקרב אותה קהילה, זאת בכדי ללמוד עליה. בהמשך פנינו אל הרבנים, והצגנו את מטרותינו וביקשנו את הסכמתם, בלעדיה, סביר שנשים לא היו פותחות בפנינו את דלת ביתן או משתתפות פעולה.  לאחר מכן ביצענו מחקר כמותי ואיכותני על הגורמים המשפיעים על בריאות נשים באותה קהילה, מה הם החסמים ומה הנשים עצמן מציעות כדי לקדם את הנושא. בהמשך,  הקמנו ועדת היגוי עם נציגות מהקהילה, שמטרתה  לבחון את יישום החומרים שנלמדו ובחינת הדרכים להטמעתן בקהילה. זהו למעשה שלב מאוד חיוני שבו נשות הקהילה בונות את הכלים הנכונים להנחלת מודעות והתנהגות בריאה – בדרך שמתאימה להן ומקובלת עליהן.

"הרבנים ועסקני הקהילה היו מודעים לבעיה ולצורך לפתור אותה. הם השתכנעו בכוונה האמיתית לסייע ונתנו לנו את תמיכתם המלאה. בהתאם לכך נשות הקהילה קיבלו אותנו ברוחב לב ונוצר ביננו קשר טוב מאוד, שבלעדיו לא היינו יכולות להתקדם עם המחקר ובטח שלא עם יישומו בשטח."

אורך חיים בריא תלוי לא רק במודעות לגילוי מוקדם של מחלות ממאירות בקרב נשים, אלא גם בתזונה בריאה שעולה יותר ובפעילות גופנית. איך אפשר לקדם זאת כאשר רוב חברי הקהילה חיים בצמצום?

"זה אתגר אבל יש לו פתרונות רבים. למשל יצירת מודעות בנוגע לבעייתיות במזון מעובד, להכיר את האפשרויות השונות לצריכת חלבונים מהחי ומהצומח באופן בריא, להשתמש בקמח מלא, כמו כן גם את החשיבות להמעיט בצריכת סוכר לבן, שנמצא בכמויות גדולות מאוד בשתייה קלה ובממתקים שנוכחים בכל אירוע. בנוגע לפעילות גופנית, נשים יכולות לנצל את זמנן לבד בבית כדי להתעמל."