בעקבות גל השלום שבא עלינו, ונקוה שיהיה לטובה, נזכרתי בשיחותיו הקדושות של הרבי מליובאוויטש בתקופת הסכמי "קעמפ דייויד".
והנה כמה תובנות, הכותרות תחילה:
1. הסכם שלום עושים בין שני ידידים.
2. בהסכם לא אמורים לוותר על דברים חשובים לשום צד.
3. אל תוך הסכם לא אמור להידחף צד שלישי שהוא אויב במוצהר.
ההסכם הנוכחי לא שונה במהותו מהסכמי קעמפ דייויד (ה"שלום" עם מצרים לפני כארבעים שנה). מצרים לא הפכה לידידת ישראל, אנואר סאדאת לא חפץ ב"שלום" הוא רצה לקבל את סיני עם הנפט ולהשאיר לנו קן צרעות עזתי שימשיך להקיז את דמנו. הוי אומר: לא היה שום קריטריון לידידות אמיתית. עם ישראל נדרש לוותר על כל סיני ולתת "אוטונומיה" לפלסטינים.
גם בהסכם שלום הנוכחי אין את כל הקריטריונים לידידות אמיתית. זה אמנם נראה שהאמירתיים רוצים הסכם שלום חם וידידותי עם ישראל, אבל:
1. זה בגלל החשש שלהם מהאייתולות. (מה יקרה ביום שמשטר האייתולות יפול?).
2. למה נדרשת ישראל לוותר על לב ליבה של ארצה?
3. מה הקשר של הפלסטינים להסכם? למה ההסכם נשען על זכויותיהם האוטונומיות וההכרה והשאיפה למדינה עתידית עבורם?
ועוד מילה על אוטונומיה:
הרבי טען בלהט ש"אוטונומיה" לערבים פירושה הקמת מדינה פלסטינית בארץ ישראל, וליתר דיוק: הקמת מדינה פלסטינית רעיונית שהיא עשויה להוות הבסיס והמסגרת למדינה הפלסטינית בפועל.
ההיגיון מאחורי טענה זו: "אטונומיה" פירושה הכרת זכויות לעם אחר בשטח של ארץ ישראל, ומכאן אין מנוס שכל ישות אחרת השולטת בקרקע הרי היא כובשת, וצריכה לסגת משם ע"פ החוק הבינלאומי. ע"פ אותו חוק, אגב, מתנהל בג"ץ עד עצם היום הזה ומכאן נובעות כל הפסיקות ההזויות כהריסת בתים ושכונות ביו"ש.
ואכן, מהאוטונומיה של בגין עברנו לאוסלו של רבין.
כשרבין עשה את הסכמי אוסלו הוא טען בפשטות שהוא בסך הכל ממשיך את "הסכמי קעמפ דייויד" של מנחם בגין.
הוי אומר: מאז הסכמי קעמפ דייויד, הערבים (שבאו מ"ארצות ערב") קיבלו אישור מממשלת ישראל לטענתם שהם הם הבעלי בתים בארץ הזו, לפחות בחלקה (יש"ע). זה הנראטיב של הערבים שאימצה ממשלת ישראל. ועד עצם היום הזה לא פג תוקף האישור.
גם בהסכמים שנחתמו אתמול הודגש לכל שההסכם עומד על זכויותם של הפלסטינים, ונשען על הסכמים קודמים כמו אוסלו וכו'...
כלומר: ראש הממשלה עדין נותן לגיטימציה להכרזה (שנאמרה גם על ידו באוניברסיטת בר אילן) "שתי מדינות לשני העמים". וזה מסוכן.
לגיטימציה זו היא היא המעודדת ערבים לחבל ולפגע בעם הכובש, והיא היא הלגיטימציה השמאלנית לשחרר את לוחמי החירות הפלסטיניים.
ייאמר לזכותו של ראש הממשלה מר בנימין נתניהו, שהוא איש אחראי מאוד (מר ביטחון), הוא מודע לסכנות האורבות לנו בגבול משותף עם הערבים הפלסטינים. ולכן, בדרך כלל הוא עמד ועומד בלחצים אדירים למען בטחון אזרחי ישראל, כולל מול נשיאי ארה"ב לשעבר כמו בוש ואובמה.
אבל, גם למר נתניהו היו מעידות, לדוגמא: הסכם חברון, שחרור 1000 מחבלים שהרגו בפועל לפני ואחרי, ועוד ועוד. ועכשיו: ויתור על סיפוח שעשוי לקבוע בעתיד (היל"ת) גבולות צרים לארץ ישראל.
הסיבה המרכזית לכל המעידות הללו נעוצות בכך שחסרה האמונה בתנ"ך, חסרה אמונה בבלעדיות שלנו - עם ישראל - על ארץ ישראל.
חוסר האמונה נעוץ ברצון והשאיפה להידמות לאומות העולם.
אילו זכינו, המפלגות החרדיות (שהצבעתי להם) היו מציבות את האמונה הזו בלהט ובראש כל חוצות.
"ארץ ישראל שייכת לעם ישראל".
וכפי הכרזת מועצת אגודת ישראל בשנת תרצ"ז.
לצערנו המפלגות החרדיות עסוקות בלהציל את עורן, ולכן אין להם את הפנאי הנפשי לטפל ולדון בשאלות הרות גורל כגון אלו.
אילו זכינו!
היינו ממירים את "מר ביטחון" ב"מר אמונה". כשתהיה אמונה (הכרה תודעתית שמהים לירדן שייך רק לעם ישראל) אז גם הביטחון יגדל שבעתיים וכמאמר: "והיא - האמונה - שעמדה לאבותינו ולנו...".
ולאלה הדואגים: מה יהיו על הסכמי השלום הנוכחיים, אילו יהיה סיפוח?
מן הראוי להוסיף: כשם ש"מר ביטחון" התעקש והתעקש מתוך הכרה ברורה שאסור להרוס יישובים ולפנות שטחים שמתוכם יירו עלינו טילים, ובזכות העקשנות הביטחונית הזו נולדו הסכמים אלו ששברו מוסכמות אצל הערבים, עד שהגיעו להסכמים בלי ויתורים בפועל לערבים.
כך אם נזכה ויקום "מר אמונה" שיתעקש ויתעקש מתוך הכרה ואמונה מוחלטת בתנ"ך, או אז, הערבים יבואו ויצעדו בעקבות אמונה זו.
הלא "אור לגויים" אנו. הלא כן?
אם תרצו:
זה הבסיס וההתחלה של כל התורה כולה "בראשית ברא אלוקים" וכדברי רש"י: "אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם, שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית? משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, שאם יאמרו אמות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".