אאא

המלך ישב בראש השולחן וסביבו יועציו הבכירים ושריו, השר לענייני חופש שהוא גם חבר הקבינט הביטחוני והשר החשוב ביותר בממלכה, לצדו שר הפרובוקציות והבלגן גם הוא שר נכבד מחשובי הממלכה, שר השעשועים והפארקים, שר הבלונים, שר המנגלים והפיקניקים, שר המלפפון והתפוח, והשר לענייני מרקים, ולצדם יועציהם הדגולים כולם בעלי תואר דר' ומעלה בתפקידם.

האווירה הייתה כראוי לבית הממלכה החשובה, המלך ישב בכובד ראש שרי הממלכה המתינו למוצא פיו: "שרים נכבדים כידוע לכם מזה תקופה אני מוטרד מאוד מכך שאין חלוקה שוויונית בין כמות המשתתפים בפארקים ובנגלים לעומת אלו המשתתפים בניפוח בלונים ויצירת בלגן ופרובוקציות, על אף שיש ערים ששם ניפול הבלונים מתחזק אבל לפי הנתונים יש פיקניקים שלא דווחים או שנעשים בגינות פרטיות וסגורות וזה מאיים על הממלכה, חייבים להכניס את כל העם לסגר בחצר הפופקורן ולתת תמיכת בלונים לכל העסקים"

ההצהרה הדרמטית הייתה מפתיעה כולם ציפו על דיון יותר ענייני בנושא  התפוח והמרק, אבל על נושאים שכאלו אף אחד לא היה מוכן וכולם זעו באי נוחות מהדיון והנתונים, לפתע קם שר הקרנבל אדון נסהפופקורן שישב בצד השולחן וטען בתוקף שאומנם הנתונים נכונים אבל בלונים זה קריטי לעומת מרקים וחייבים שינוי בתקציב שיאפשר המשך קיום הניפוח ושיעבור כמסורת שכן זהו בסיס הממלכה יכולת ניפוח הבלונים.

לא, זה לא ערב פורים עכשיו ולא בחרתי לכתוב לכם טור הומוריסטי בימים אלו, אבל תנסו לקרוא שוב ושוב את השורות הללו ותנסו לקשר בין הדמויות, התפקידים, הדיון, וכו' אני בטוח שלא תרגישו שייכים ושותפים לליצנים הללו,

עכשיו נשאלת השאלה למה כן מעסיק אותנו מה שקורה אי שם בבית המחוקקים הרשמי של מדינת ישראל, האם עד עכשיו עוד לא הבנו שהם לא יודעים כלום, ולא יכולים כלום, הם מסתובבים כמו טווסים בו בזמן שהם אפילו לא נמלות, אף אחד לא יודע כלום, כל אחד מוסר הצהרה ומביע דעה, נלחמים אחד בשני ומאיימים להתפטר ממשלה שנראית כמו הקורונה בלי טעם וריח,

איך יכול להיות שיהודי שעומד בראש השנה וממליך את בורא עולם על העולם כולו ומייחל לרגע שידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ורק יוצא לו ראש השנה ואת תפקיד מלך מלכי המלכים מחליף מלך אביון שיודע לעשות שלום למדינות הזויות ולא יודע להילחם בבלוני נפץ,

איך התפילה שכל הרשעה כולה כעשן תכלה פתאום לא מכוונת לבורא עולם אלא לטריקים איך לצאת להפגנות כיסוי ותחושת קיפוח של הציבור החרדי, פתאום בורא עולם פחות רלוונטי אלא דווקא נציגינו בכנסת ובממשלה אלו שבתוכו ואלו שמתפטרים ומאיימים,

איך יתכן שהשיח הציבורי שלנו הפך לרדוד לא פחות ממלכת חלם המתוארת בתחילת טור זה?! ציבור שומרי התורה והמצוות נופלים רגע אחרי רגע בדיבור של עמי ארצות רדודי העם, מנסים לעשות השוואה בין מנפחי הבלונים לעובדי ה' המחפשים קרבת אלוקים, שוכחים את הגלות, שוכחים את היותנו אומנם בשלבי גאולה אבל בלתי גאולים בפועל ברגע זה לצערנו, כי לה' המלוכה או לביבי הממלכה?? ה' ישמור!

ועל כל אלו יש את הרדודים שברדודים, הגרועים שבגרועים הם החושבים את עצמם לחכמים, הם אלו שיודעים היטב מהי המחלה הזו, ומתי צריך לדווח על חשיפה לחולה ומתי מספיק רק מסיכה וריחוק, אלו שעושים דין לעצמם ולא משימים לליבם את הוראות הבריאות כפי שמצווה אותנו התורה והחכמים להיות כפופים אליהם, ידיהם דמים מלאו, רוצחים! עושים דין לעצמם.

מרגישים חכמים ונבונים מספרים ספקולציות ותאוריות שלא מביישים את טובי המוחות במוסד, ולכל דבר יש הוכחות על כך, "זה בגלל כסף"- "זה הכל פוליטי"- "הכל שטויות לא צריך לדווח הרוב כהר נדבקו זה ענין של זמן" – לא, לא אוכלי השרץ והחזיר אומרים את זה, אומרים את זה כאלו הנחשבים לשומרי תורה ומצוות, אוי לכם מיום הדין אוי לכם מיום התוכחה.

ומקור הטעות של כולם אחד הוא! שכחת הידיעה מי אנחנו, התעלמות מוחלטת מהמציאות שאנו זוכים ליחס אחר מבורא עולם, תורה מגנה ומצילה, אמונה, תפילה, חז"ל, מוסר, כל זה סתם המלצות? לא, זה דרך חיים! מי שלא חי באמונה הבסיסית הזו שלא יתפלא אם הוא בלחץ, שלא יתפלא למה חברי הממלכה מתנהגים בהדיוטיות מוחלטת, כי זה לא הם! זה אנחנו ובורא עולם! יש לנו דין אחר! אנחנו מחויבים לדברים אחרים, אנחנו חיים באטמוספרה אחרת, ומי שבכוח רוצה לחיות תחת ממלכת חלם שר הפופקורן והבלונים, זכותו ללכת גם בלי מסיכה ולפתוח בתי כנסת להדבקות המונית וצפופה ולא לדווח לרשויות על תחלואה.   

ובעיקר שלא יתפלא כשבני משפחתו יחליפו את האמונה מבורא עולם לשרי הממשלה, ובעת צרה ישכחו את אומנות אבותיהם, ואת תפילת אבינו מלכנו תחליף פזמון שירת 70 שנה במכונית.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

התורה מלמדת אותנו בפרשת השבוע מי אנחנו איזה הנהגה מיוחדת זוכה מי שחי עם בורא עולם מי שנותן לבורא עולם להוביל אותנו זוכה ליחס שונה, פסוקים רבים עסוקים בעניין האמונה בשבוע זה במיוחד, אך אחד מהם על הנהגת בורא עולם כנשר עם בניו, מסביר הרש"ר הירש דברים פרק לב פסוק יא:

כנשר יעיר קנו וגו'  היא משמעות המשל: הנשר איננו מטיס את גוזליו למרום כשהם ישנים ונוהגים בסבילות, אלא הוא יעיר קנו תחילה, ואחר כך אין הוא פורש את כנפיו מתחת לגוזליו, אלא מעליהם, והללו מתרוממים בערנות ובזריזות ועפים אל מושב הכנפים המצפה להם; בהחלטה חופשית, מוּדעת ואמיצה הם מפקידים את עצמם בידיו על מנת שיטיס אותם למרום. הנשרים הצעירים חייבים להתרומם ולעוף מתוך הקן ולשבת בכוחות עצמם על גבי הכנפים. כך העיר ה' את רוח עמו תחילה ובדרך אימון הקנה לו את אומץ הלב להתמסר להנהגתו מתוך החלטה חופשית ומוּדעוּת ערה. אותו בטחון מוּדע וחופשי היה התנאי הקודם לכל המשך ההנהגה, והיה על העם להכשיר את עצמו תחילה כדי שיהיה ראוי לה. רק נשר צעיר הוא אמיץ די הצורך כדי לעזוב את מחסה הקן החמים ולהתמסר לכנפי האב לצורך הטיסה למרומים המבודדים. והיה צורך באומץ לב כדי להידמות לנשר הזה. שכן - אם נמשיך בלשון המשל - שאר בני אדם ועמים חשו בטחון לנפשם רק אם היה מושבם איתן ומשכנם חצוב בסלע; על קרקע מוצקה של כח האדם וכשרונו הם בנו את בניין חייהם ורווחתם והקריבו את הכל לבניין הזה של גדולתם החומרית ולכוחות המדומים המגינים עליו, וביטלו אליו את כל הערכים הרוחניים והמוסריים של ייעוד האדם. היה צורך באומץ לב כדי להתנזר מאותה האלהת הטבע והאדם, להתרחק מכל אלהי מעוזם של בני אדם ועמים, להיות לבד עם ה' ולהתמסר לכנפי הנשרים של האל היחיד התקיף וכל - יכול לצורך הטיסה אל מרומי הייעוד הרוחני והמוסרי של האדם. אומץ הלב הזה יימצא רק בבטחון ובאמונת אומן בהנהגת האל היחיד, וכל המסע במדבר, על כל נסיונותיו ולקחיו, לא בא אלא להעיר את רוח עם ה', לחנכו ולאמנו לאותו אומץ הלב. שכן כדרך שרק כח המעוף של הנשר לבדו יכול להעלות עמו את הגוזלים ולהביא אותם אל המרומים המבוֹדְדִים, כך –

ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר: כך רוצה גם ה' להנחות את עמו "בדד", כשהוא מבודד מכל השאר, על מנת להעלות אותו אל מרומי ייעודו. לא הרי "בדד" כהרי "לבדו", והכתוב לא בא לומר כאן שה' לבדו מנחה את העם, אלא שהעם הוא מבודד משאר כל העמים ומן הכוחות המגינים עליהם. השוה "בדד ישב" (ויקרא יג, מו), "וישכן ישראל בטח בדד" (להלן לג, כח) ושאר כל המקומות. הכינוי של "עִמוֹ" יכול להתייחס גם אל ה' וגם אל העם.

יהי רצון שנזכה לחוש השנה ותמיד שאנחנו בין כנפיו של בורא עולם ויחביאנו צל ידו

 גמר חתימה טובה לכל עם ישראל!

 

הכותב הינו ראש בית המדרש החרדי ברקאי חיספין