דף מח
*ד"א ליוצא. *ג' חצירות. *חצר בין מבואות.
א. היוצא חוץ לתחום יש לו ארבע אמות, והדינים 1. הדיעות, לר"א הוא באמצען, לר"מ אית ליה שמונה אמות להלך ולטלטל רק ארבע אמות, ולרבי יהודה יש לו ארבע אמות לאחד מהכיוונים שיבחר. 2. מנין לארבע אמות, שבו איש תחתיו הוי גופו ג' אמות, ואמה לפישוט ידים או ליטול חפץ, ואיכא בינייהו ארבע אמות מצומצמות. 3. בעי כיצד מודדין, אם באמה בינונית קשיא מעוג, ואי באמה דידיה א"כ ליתני גבי הדברים שנמדדים לפי גודלו של האדם, ולמסקנא לעולם בדידיה ולא נשנה שם משום דלא פסיקא ליה דאיכא ננס בידיו ולא בגופו.
ב. שלש חצירות הפתוחות זו לזו ועירבה הפנימית עם שתים החיצונות, לרבנן לא מהני דגזרו מכיון דאוושי דיורין ולר"ש מהני. והטעם ששתי החיצונות אסורות זו עם זו 1. לרב יהודה איירי שהאמצעית נתנה את העירוב בשתי החיצונות, ומקשינן שתעשה שליחותיהו בעירוב השני, ודחי דגילו דעתם דלא ניחא להו. 2. לרב ששת אף שהחיצונות נתנו את עירובן באמצעית לא מהני כיון שנתנוהו בשני כלים, ואתי כב"ש שמצריכים כלי אחד ואף כב"ה דמצריכים שיהא בבית אחד. ומקשינן שיאסרו על הפנימית וכדין חמשה ששכח אחד מהם לערב, ודחי דלא אמרו דיורין להחמיר.
ג. הדין בשלש חצירות 1. לרב דעת רבי שמעון שכולם מותרות, ודעת חכמים שאין שתי רשויות משתמשות באחת. 2. לשמואל דעת רבנן שכולן אסורות.
ד. חצר שבין שתי מבואות 1. עירבה עם שניהן אסורה עליהם. 2. לא עירבה אוסרת על שניהן. 3. היתה רגילה באחת מהן, אוסרת רק אותה בלבד. 4. עירבה עם אחת מהן השניה מותרת ואפילו שעירבה עם שאינה רגילה. 5. עירבה הרגילה בפ"ע דוחין אותה לאינה רגילה, דכופין על מדת סדום.
שאלות לחזרה ושינון
א. היוצא חוץ לתחום יש לו ארבע אמות, והדינים (3)
ב. המחלוקת בשלש חצירות, והטעם לאסור את החיצונות (2)
ג. הדין בשלש חצירות (2)
ד. דין חצר שבין שתי מבואות (5)